קיבוץ כפר עציון הוקם בשנת תש"ג 1943 ע"י "קבוצת אברהם".

בשנות ה-40 נפטרה חברת הקיבוץ ציפורה אליאש ז"ל בלידתה. בעלה החליט לקבור אותה בכפר עציון אך הדבר היה בעייתי משום שלא היה עדיין בית קברות בקיבוץ. הוא פנה אל מזכיר הקיבוץ- שלמה חיימוביץ' ושלמה התנגד לקבורתה בקיבוץ בשל החורף הקשה והיותו של המקום פרוץ לחיות טרף. הבחור התעקש ושלמה יצא לחפש מקום מתאים לקבורה בטראסות שבמדרון המערבי של הקיבוץ, מעל ואדי אבו ריש.

ציפורה ובתה נקברו במקום וכך נחנך לראשונה בית הקברות בכפר עציון.

בנר רביעי של חג החנוכה תש"ח בכ"ח בכסלו, הותקפה "שיירת העשרה" בדרכה להביא אספקה אל הגוש הנצור במלחמת השחרור. השיירה נפגעה ועשרה מנוסעיה נהרגו. מתוכם שישה היו חברי קיבוצים, אך רק חמישה מהם נקברו בכפר עציון. קבוצת חברים פנתה לחצוב קבר בסלע וחמישה מנופלי השיירה הובאו לקבורה בערוב היום בערב שבת קודש- שבת חנוכה.

בהמשך המצור על הגוש והקרבות נקברו רבים מן הנופלים בבית הקברות שבקיבוץ ובניהם שלושים וחמישה לוחמי הל"ה- "מחלקת ההר" שנפלו גם הם בדרכם להחיש אספקה ותחמושת אל לוחמי הגוש.

לאחר איסוף גופותיהם ע"י קצין המשטרה הבריטית בחברון היימיש דוגאן, הוא קיבל אישור להעביר את גופותיהם לכפר עציון ולא לירושלים כדי לא לזעזע את כל היישוב במראה הגופות שהושחתו ע"י הערבים.

שיירה מירושלים הובילה את משפחות וקרובי הל"ה להלווייתם ובתום הלוויה נותרו בבית הקברות חברי הקיבוץ וחיילים שכיסו את קבר האחים הגדול.

בד' באייר תש"ח, יום לפני הקמת המדינה נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני ועמו בית הקרבות.

במהלך ניהול המשא ומתן על שביתת הנשק בחורף תש"ט, פנו נציגי כפר עציון אל ממשלחת ישראל להכניס את סעיף קבורת חללי הגוש למשא ומתן שנערך ברודוס. בגמר השיחות ברודוס לא נידון הנושא ורק לאחר זמן רב ודיונים רבים, בראשית חודש חשוון תש"י, אפשרו לרב הראשי הצבאי, הרב גורן, ועוזריו להגיע אל הגוש ולהתחיל במלאכת ליקוט העצמות של חללי הקרבות בגוש.

15 חודשים לאחר נפילת הגוש התבצע מבצע ליקוט העצמות בו לוקטו עצמות הלוחמים והועברו הקברים מבית הקברות בכפר עציון ע"י הרב הראשי הצבאי- הרב גורן ונציג קיבוץ כפר עציון דוד בןדוד שלחם במקום.

ביום חמישי, כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1950) נערך טקס הלוויתם בהר הרצל בו הובאו לקבורה יחד עם חללים נוספים במערכה על ירושלים.

במלחמת ששת הימים 1967, שוחרר גוש עציון ובני כפר עציון חזרו והקימו את ביתם במקום בו חיו, לחמו ונפלו הוריהם.

במלחמת יום הכיפורים נפל בן הקיבוץ אבינועם עמיחי (חיימוביץ') ונקבר תחילה עם שאר החללים בבית הקברות בקיבוץ בארי ורק לאחר מספר חודשים הובא לקבורה בכפר עציון.

כשנהרג אבינועם עוד לא היה בית קברות בכפר עציון מאז הועברו הקברים אל בית הקברות בהר הרצל. סנדי אלמנתו זכרה את בקשתו כשבועיים לפני המלחמה, שאם יארע לו משהו תקבור אותו בכפר עציון, כי האדמה הזו קדושה בשבילו והיא והוריו שלמה ולאה פתחו בצוואתו מחדש את בית הקברות בקיבוץ.

בנוסף לאבינועם הובא לקבורה בבית הקברות ברוך דסברג (ג'ינג'י) מראש צורים שנהרג גם הוא במלחמה.

בית הקברות טופח ע"י סנדי והחברים. הוקמה בו גדר, ניטעו שני עצי ארז והוצבו ספסלים שקיבלו מהר הרצל.

בהמשך הועברה האחריות על בית הקברות למועצה הדתית בגוש עציון ובית הקברות מתפקד כבית קברות אזורי לכלל ישובי הגוש.

 

להלן סקירה קצרה על חלק מהטמונים בבית עלמין זה:

דב קנוהל ז"ל

דב נולד בגליציה המזרחית בעיר בז'ז'נה בכ"א באלול תרע"א (1911), בנו של ר' מרדכי קנוהל מחסידי טשורטקוב החשובים.

בצעירותו הצטרף לתנועת "השומר הדתי"(בני עקיבא) בעירו ושימש כמדריך, מארגן קבוצות הכשרה, מחנות קיץ, סמינרים למדריכים ומרכז חומר הדרכה.

יחד עם קבוצת חברים הקים קבוצת הכשרה בקוסוב שנקראה "קבוצת אברהם" ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בשנת תרצ"ד עלה לארץ והצטרף לקבוצת שח"ל ברחובות וכעבור שנה יצא עם תשעה חברים וחברות לתקוע יתד בגבעה הסמוכה לכפר פינס. דב מילא את תפקידי הניהול והריכוז בקבוצה.

בשנת תרצ"ו חזר לפולין כשליח בני עקיבא ובתקופת שליחות זו נישא לשושנה. את שושנה פגש דב עוד בקיץ שנת תרצ"ב במושבת מדריכים של בני עקיבא. לאחר נישואיהם חזר דב לארץ לקבוצת אברהם ושושנה שלא הייתה זכאית לסרטיפיקט-אישור עלייה עלתה רק כעבור חצי שנה והצטרפה אליו בקבוצת אברהם.

עם פרוץ מלחמת העולם נולדה בתם הראשונה- אורה, הילדה הראשונה בקבוצת אברהם. הקבוצה נתבעה לשגר מכסת מתגייסים אל הצבא הבריטי ודב היה בין העולים בגורל, ויצא בשנת תש"ב לשרת בבריגאדה עד סופה של מלחמת העולם.

בשנת תש"ג עלתה הקבוצה אל הרי חברון והקימה את קיבוץ כפר עציון.

בתום המלחמה נשאר דב לתקופה נוספת באירופה ועסק בפעולות הצלה ועלייה של ניצולי השואה. בסוף קיץ 1946 חזר לארץ ולקיבוץ כפר עציון.

בחורף תש"ח 1947 החל המצור על כפר עציון ודב עמד שוב במרכז ההנהגה של הקיבוץ, הוא היה בין הלוחמים בקרבות ונפצע יום לפני נפילת הגוש והועבר אל המקלט הרפואי במשואות יצחק ומשם לשבי הירדני. בהיותו בשבי נולד בנו השני- אלישיב.

בחזרתו התגוררו בגבעת עליה עם משפחות נוספות מכפר עציון ומשם עברו לירושלים. בשנים אלו נולד בנם השלישי- ישראל.

דב שם לעצמו כמטרה להנציח את הגוש, חייו ונפילתו. עוד בשבי ולאחריו החל באיסוף עדויות ונתונים מן השרידים האחרונים והעיתונים ובשנת תשי"ד הוציא לאור את הספר "גוש עציון במלחמתו" בעריכתו.

לאחר פרסום הספר המשיך בעשייה וניהל את המחלקה למועצות דתיות במשרד הדתות, הקמת ארכיון גוש עציון שכיום נקרא על שמו ופיתוח האגודה של שרידי כפר עציון.

דב ושושנה היו מהתומכים הנלהבים בחזרת הבנים לכפר עציון לאחר שחרור הגוש במלחמת ששת הימים ובמהלך השנים שבו גם הם לגוש עציון והתגוררו ביישוב אלון שבות.

דב נפטר באלון שבות, בכ"א בתמוז תשמ"ח (1988).

בשנת 1990 קיבלה שושנה בשמו את פרס עמינח על ספריו "גוש עציון במלחמתו" ו"בהתנדב עם".

שושנה קנוהל ז"ל

שושנה נולדה בד' בניסן תרע"א (1911) בפודקמיין שבגליציה.משפחתה השתייכה לחסידות הושאטין, והיא היתה הבת השלישית מתוך חמישה אחים כשהתבגרה סיעה לאביה בחנות לממכר בדים והתגלו אצלה כשרונה ואחריותה.

מצעירותה היתה פעילה בתנועת בני עקיבא כמדריכה  ומנהיגת הסניף בעירה. בקיץ שנת תרצ"ב פגשה במושבת המדריכים בגליציה את בעלה לעתיד- דב קנוהל. שנה אח"כ עלה דוב לא"י וחזר לפולין בשליחות בנ"ע ובתקופת שליחות זו נישאו בשנת תרצ"ז.

דב חזר לארץ ואילו שושנה שלא היתה זכאית לסרטיפיקט ויתרה על עלייתה כדי שלא לקבל סרטיפיקאט על חשבון אחד החלוצים. בחודש אב תרצ"ז לאחר שקיבל דב היתר עליה מיוחד עבורה עלה לארץ והצטרפה אליו בקבוצת אברהם בכפר פינס.בקבוצה עסקה בעבודות שונות בשדה ובבית. עם פרוץ מלחמת העולם נולדה בקבוצת אברהם הבת הראשונה ושמה- אורה.

בשנת תש"ב (1982) דב יצא לשירות בבריגאדה ושושנה נשארה בקבוצת אברהם ועלתה עמם בשנת תש"ב בעלייתם אל הרי חברון לשם הקמת קיבוץ כפר עציון. בכפר עציון עסקה בהקמת "בית המרגוע" ובניהולו יחד עם חברים נוספים. מסירותה ומאור פניה תרמו לשם הטוב שיצא לבית המרגוע ולפריחתו כענף משגשג.

בסוף המלחמה ביקש דב משושנה את הסכמתה להישאר תקופה נוספת באירופה ולעסוק בקיבוץ ניצולי השואה. למרות הקושי שבדבר נתנה לו שושנה את הסכמתה מתוך השקפתה החלוצית שצרכי עם ישראל קודמים לצרכי משפחתה. במסגרת פעילותו של דב באירופה זכה לעלות על עקבותיה של אחותה הצעירה של שושנה- דז'וניה בן ששון שנותרה יחידה מכל המשפחה שנספתה בשואה.

במלחמת השחרור, בתחילת המצור על גוש עציון, בחורף תש"ח פונתה שושנה עם בתה ושאר הנשים והילדים לירושלים.

בד' באייר תש"ח נפל הקיבוץ וביתם בידי הלגיון הירדני ודב שנפצע בקרב העובר לשבי בירדן.

בחודש אב נולד בנה השני- אלישיב. תקופה זו של שהותו של דב בשבי ונפילת הגוש הייתה מהקשות בחייה והיא יחד עם שאר הנשים גילו חוזק ועוצמה רבה.

ניסיונות ההתאחדות של אנשי כפר עציון הביאו אותם לגור בגבעת עליה בתל אביב ולאחר התפרקותם עברו לירושלים. בשנים אלו נולד בנם השלישי- ישראל. שושנה שהפכה עקרת בית נודעה כבעבר בגמילות החסד ובעזרה לנזקקים סביבה.

שושנה ודב תמכו בחזרת הבנים לכפר עציון לאחר שחרור הגוש במלחמת ששת הימים ושבו במהלך השנים גם הם אל הגוש והתגוררו ביישוב אלון שבות.

לאחר מותו של דב, חזרה שושנה אל ספסל הלימודים בלימודי תורה והיסטוריה במסגרת שיעורים מאורגנים בגוש עציון.

שושנה נפטרה באלון שבות, כ"ב במנחם-אב תשנ"ז (1997).

חנוך אחימן ז"ל

חנוך (חמלניק) נולד בשנת 1917 כבן זקונים למשפחתו בביאליסטוק. בהיותו בן חמש היגרה משפחתו לוורשה ושם בגיל 19 סיים את הסמכתו לרבנות בבית המדרש לרבנים "תחכמוני".

בוורשה הוא החל את פעילותו הציונית במסגרת תנועת הנוער השומר הדתי, ובשנת 1938 הפך לראש השומר הדתי ופעל ביחד עם זרח ורהפטיג, סגן יו"ר המשרד הארצישראלי בוורשה לעליית הנוער לארץ ישראל.

בשנת 1940 לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עלה לארץ והצטרף לקבוצת אברהם בכפר פינס.

במהלך עליית הקבוצה לכפר עציון בשנת תש"ג, נשלח חנוך להדריך את ילדי טהרן במקווה ישראל. ב1945 נבחר למרכז מזכירות הקיבוץ הדתי ובנוסף ערך את ביטאון הקיבוץ הדתי "עלונים" ובשנת 1946 יצא לשליחות באירופה וסייע בהעלאת פליטי השואה לארץ ישראל.

במלחמת העצמאות, לאחר נפילת "שיירת העשרה" בכ"ח בכסלו תש"ח, ובה חברו הטוב שלום קרניאל ז"ל, חזר לארץ לסייע להתיישבות ולהגנה על גוש עציון.

הוא שימש כקצין הקשר של יישובי הגוש במפקדת ההגנה בתל אביב.

לאחר נפילת הגוש בד' באייר תש"ח ועמו כל חבריו, עבר לחבל סדום ושרת כסגן מפקד החבל.

בשנת 1950 היה מיוזמי וממקימי היישוב ניר עציון בהרי הכרמל שהוקם כיד זיכרון לכפר עציון שנפל. עסק באדריכלות והיה חבר בהנהלת המפד"ל.

בשנת 1984 יצא לשליחות בארה"ב וכשחר התיישב ביישוב אפרת שבגוש עציון.

נפטר בשבת, כ"ב מנחם אב תשס"ח בגיל 92, ולו שני בנים- ינון ורמי.

שרה דמסט- שיין ז"ל

שרה נולדה בשנת תרפ"א (1921) להוריה יצחק ויפה וידרמן בביאליסטוק שבפולין. היא למדה בגימנסיה העברית  במקום והייתה חברת סניף השומר הדתי בעיר.

בשנים 1940-41 המוני חלוצים מקיבוצי ההכשרה ניסו להימלט מציפורני הצורר הנאצי. היו אלה ימי ראשית השואה ועדיין ניתן היה לעבור דרך ליטא שהייתה מדינה עצמאית באותה עת לארץ ישראל. בדרכם לווילנה שבליטא מצאו מקלט בעיר ביאלסטוק וביתה של שרה שימש מקום מפגש לחברים רבים שהגיעו לעיר. שרה התקשתה להחליט אם לצאת עמם או לא. היא נרתעה ממראה הפליטים שהגיעו אליהם וחששה שזה מה שצפוי להם גם בהגיעם לווילנה.

כאשר סיפרה לאביה שהחליטה להצטרף אליהם ולעלות לאר ישראל הוא אמר לה: "כדי לחיות חיי פליטים בווילנה אין טעם לעזוב את הבית, אולם אם יש שביב של תקווה שמשם תוכלי להגיע לארץ, אני נותן לך את ברכתי!" דברי אביה חיזקו את ליבה והעניקו לה אומץ להינתק מביתה. שרה יצאה לדרך כביתו המאומצת של אחד מהרבנים שבליטא שזכה לרישיון עלייה. בהגיעה לארץ הגיעה לעיר חיפה. בבית העולים בעיר פגשה בדב קנוהל שהביאה למחנה קבוצת אברהם שבכפר פינס. שלמה חיימוביץ', אחד מחברי הקבוצה מתאר בהספדו את שרה בהגיעה: "על אצילותה של שרה עמדתי ביום הראשון לבואה, בחורה צעירה, כמעט נערה, עם צמות זהב. מדברת עברית יפה להפליא אשר עיניה הטובות מבטאות חיוך נעורים מלבב ועצב על גורל משפחתה אשר מתוכם נעקרה". שרה נקלטה יפה בחברה ובעבודה וכעבור זמן נשלחה ע"י הקבוצה לסמינר גננות.

בעלות הקבוצה לכפר עציון החלה לעבוד כגננת. מספרים שהשיר והזמר היו חלק בלתי נפרד מאישיותה וכלי חינוך בעבודתה עם הילדים.

בכפר עציון הכירה את יוסף דמסט ז"ל , נשאה לו ונולד להם בנם היחיד- יצחק.

במלחמת העצמאות, שנת תש"ח, פונתה יחד עם בנה יצחק, שאר נשות הקיבוץ וילדיהן אל מנזר רטיסבון שבירושלים.

בקרב האחרון בכפר עציון, ג'-ד' אייר תש"ח נפל יוסף בעלה. שרה נותרה לבדה עם יצחק בן השנה ועברה יחד עם שאר הנשים והילדים בתחנות שונות. היא המשיכה לחנך את ילדי הקבוצה ובעבודתה כמורה המשיכה שנים רבות.

לאחר מלחמת ששת הימים נישאה בשנית לברוך שיין, עיתונאי חבר מערכת "הצופה" ואיש "קול ישראל".

שרה נפטרה בשבת י' באייר תשמ"ב (23.4.88) ממחלת הסרטן ולפי בקשתה הובאה לקבורה בכפר עציון.

אבינועם עמיחי (חיימוביץ') ז"ל

אבינועם נולד בי"ד בניסן תש"ה (28.3.45) בכפר עציון, בן ללאה ושלמה חיימוביץ'.

את לימודיו היסודיים התחיל בבית ספר "תחכמוני" בבת ים וסיים בבית ספר "יבנה" ברמת גן. בתיכון למד בבית הספר העירוני דתי בתל אביב וסיים את לימודיו בישיבה-אוניברסיטה בניו יורק.

את שלוש שנותיו הראשונות בילה בקיבוץ כפר עציון שהוריו היו ממקימיו. עם נפילת גוש עציון ועמו קיבוץ כפר עציון עבר עם משפחתו לרמן גן. למרות שהתגורר בעיר ראה עצמו כ"קיבוצניק בדרך" וחיי העיר לא נראו לו.

בגיל 16 נסע עם הוריו לשליחות בארה"ב. היה זה משבר קשה לאבינועם שנאלץ להינתק מחבריו בארץ ושלא אהב את אורח החיים האמריקאי. בשל החלפת בתי הספר, לא סיים את לימודיו באותה שנה כמו שאר בני גילו והיה עליו לדחות את גיוסו בשנה, אך רצונו העז לצאת עם חבריו לשרת בקיבוץ במסגרת הנח"ל דחף אותו להשלים תוך מספר שבועות את לימודי הבגרות ולסיים בהצטיינות.

אבינועם חזר לארץ כשאר משפחתו נשארה בארה"ב, התגייס בסוף ינואר 1962 במסגרת הנח"ל הדתי, יחד עם חבריו הוותיקים מכפר עציון.

אבינועם הוצב לשרת ביחידת צנחנים ולאחר הטירונות השתתף בקורסי צניחה ומכי"ם. עם סיום קורס מכ"ים הוצע לו להמשיך לקורס קצינים אך הוא סרב ובחר להמשיך לשרת במסגרת יחידתו כסמל מחלקה. כינויו בצבא היה "פחפח" ובמשך הזמן הוא מונה כרס"פ ושמר בתפקידו על סדר ומשמעת ביחידה באמצעות שכנוע ומילה טובה בשונה מן הדרך המקובלת.

עם שחרורו ויציאתו לחיים אזרחיים, החל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. לחם במלחמת ששת הימים עם חבריו לשחרור ירושלים ולאחר המלחמה  כאשר התאחדו בני כפר עציון, היה בין הראשונים ששבו לכפר עציון כדי להקים מחדש את הקיבוץ. בתחילה חשב לחזור ללימודיו בטכניון אך החליט לוותר על הלימודים והתמסר לחיי הקיבוץ. עיקר פעילותו במשק הייתה במפעל המתכת שבו התבלט בכישרונו הטכנולוגי והניהולי.

חמש וחצי שנים לאחר העלייה לכפר עציון נשא את סנדי זוסמן לאישה והם ערכו את החתונה הראשונה בקיבוץ המתחדש ובו נולדו שלושת ילדיהם, אורית, רוני בת ציון ולוי יעקב שנולד ימים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים ואבינועם שגוייס לא זכה להשתתף בבריתו.

אבינועם נהרג בכ"ג תשרי תשל"ד (18.10.73) במלחמת יום הכיפורים בקרב שנערך ממערב לתעלת סואץ בעת לחימה בקומנדו המצרי.

הוא נקבר תחילה בקיבוץ בארי ולאחר כמעט כשנה הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון.