מאת יהודה עציון
ביום מותו של יהושע כהן הוציא חֶמי, בנו, את הארנק של אבא מכיס מכנסיו, הניח אותו לשלושים שנה באחת מפינות הבית, וכשֶ"התגלה הארנק מחדש", עלתה מיד ההבנה שצריך לעשות מזה ספר.
בארנקו של יהושע לא נמצאו 'מצלצלים' וגם לא 'מרשרשים' למיניהם – אבל נמצאו בו ניירות-ערך. מכל נייר לחוד, ומכולם בצירופם, משתקף עולם הערכים של האיש, ערכי מוריו שהוא בחר להיות להם תלמיד ולשאת את מורשתם לחניכיו.
דומה היה הארנק הזה ל'פַּאוץ'' בחגורו של חייל. אם נזקק יהושע לציטוט חשוב תוך כדי שיחה או ויכוח, או אולי בהדרכה כלשהי, הרי הציטוט הזה כבר רשום על גבי פתק, מוכן לשליפה בכל עת.
פתקי הארנק הם "תחמושת חייו" של יהושע כהן, לוחם לחירות ישראל שהמשיך את מלחמתו כל ימיו בהעברת המורשת אל הדור הבא והדורות הבאים, שילמדו, שימשיכו גם הם, וש"לא יביישו את הפירמה".
כל פתק הפך לפרק. לאחר צילום המקור ופיענוח כתב-ידו של יהושע, ניתן הסבר המרחיב את הקשר-הדברים, תוך ניסיון להבין ולבאר מדוע ראה יהושע חשיבות כה רבה בַּתוכן הכתוב, כמו-גם בָּאיש הכותב, אשר כתיבתו נִצרפה במעשיו ובעלילות חייו.
בעמודים עם רקע קרֶם, ניתן המקור המורחב של הדברים – כי רוב הציטוטים לקוחים מתוך נאום או מאמר – ולאחר מכן ניתנו גם קטעי הרחבה אשר חלקם נסמכים על דפי כתב-ידו של יהושע המצויים בארכיונו האישי.
בסוף הספר נתונים שני נספחים.
בַּנספח הראשון – 'החדר של יהושע ונחמה' – מצולמים ומתוארים תמונות וחפצים אשר הציג יהושע בחדרו בקיבוץ שדה-בוקר, הם ומשמעותם בחייו ובעולמו של האיש.
בנספח השני, החותם את הספר, מובאים חמישה כתבי הספד – אחד על מות נחמה (בתמוז תשנ"ה), וארבעה על מות יהושע (באב תשנ"ו).
אין זה ספר ביוגרפי, ואין הוא נוגע בכל תחומי פעולתו של יהושע בימי חייו שהיו כה עשירים, גם כה קצרים – רק ששים וארבע שנים (!). אבל מבין הדפים דובר אליכם יהושע, מתוך ארנקו ומִכותלי ביתו. אני – הצעיר באלפי יהודה – רק דובבתי שפתיו. הקשיבו נא לַתרומה אשר הרים הכוהן מדברי מורֵי-דרכו, לִמדו את תורתו, אין-דבר אם תיכָּוו בגחלתו.
