הטלה ודגירה בקן החיוויאים המצולם מיער קק"ל

בדרך לליל הסדר התקשר אלי חוקר אוקראיני ובהתלהבות רבה בירך: "מזל טוב! יש ביצה בקן"! וכך החלה לה תקופת הדגירה. ההטלה החלה כאשר קרן הנקבה עמדה בקן בשעות הדמדומים, בניגוד לאופייני לה בחודש האחרון. בשעה 19:00 היא "כרעה" להטיל והחלה "לדחוף" במשך 20 דקות, בהן נראה כי היא ממש נאנקת מכאבים, ובסופו של דבר הביצה הוטלה בהצלחה, צחה כשלג. לאחר חמש דקות של הירגעות והסדרת נשימה היא החלה במלאכת הדגירה.

בניגוד לרוב העופות הדורסים אשר מטילים מספר ביצים, החיוויאים מטילים ביצה אחת בלבד, לבנה לגמרי. מועדי ההטלה מתפרסים על פני טווח זמן נרחב של 70 יום, כאשר הזוגות הראשונים מקדימים ומטילים באמצע חודש מרץ והאחרונים מטילים בסוף חודש מאי. במהלך המחקר שלנו מצאנו כי קיים מתאם ישיר בין הטלה מוקדמת להצלחת הקינון. ככל שמאחרים בהטלה כך הסיכוי להפריח גוזל בריא הולך ופוחת. הסיבה לקשר זה הוא הצורך בתזמון מדויק בין שיא צריכת המזון של הגוזלים לשיא זמינות המזון בשטחי השיחור. אם זוג חיוויאים הצליח לתזמן בין שני המשתנים הללו, הסיכוי שלהם להפריח גוזל בריא עולה באופן מובהק. בנוסף, אנו מניחים כי הזוגות המנוסים והוותיקים מטילים מוקדם והצעירים והבלתי מנוסים מטילים באיחור ולכן מצליחים פחות. זוהי ההנחה הרווחת גם לגבי אוכלוסיות דורסים בישראל ובעולם כולו. עם זאת, רוב זוגות החיוויאים של מרחב יהודה נוטים להטיל את ביצתם במהלך חודש אפריל.

משך הדגירה נע בין 48 ל-51 יום, כאשר שני בני הזוג משתתפים בדגירה, אולם לרוב, הנקבה היא הדוגרת הדומיננטית. לעיתים מתרחשים חילופים תכופים בדגירה, אפילו כל חצי שעה, או שחילופים אלו יכולים להתרחש פעם אחת בלבד במהלך היממה. כאשר אחד מבני הזוג דוגר השני נוטה לצוד בשדות, או לשמור על הטריטוריה מפני פולשים בין מיניים או תוך מיניים. עד היום ראינו כי חלוקת העבודה של זוג החיוויאים שלנו היא כדלהלן: קרן דוגרת במהלך רוב שעות היום והלילה וישראל מחליף אותה עם אור ראשון ודוגר ברציפות עד שקרן מחליפה אותו – לפעמים כבר ב-09:30 בבוקר ולפעמים אפילו ב-15:00 בצהרים (כלומר, 4-9 שעות בלבד משעות היממה). כאשר הנקבה דוגרת, הזכר יוצא לצוד בשדות ומביא לה טרף אל הקן, לרוב נחשים, קמטנים וזיקיות ובכך תורם את חלקו במהלך שאר היממה.

הדגירה עצמה נועדה לשמור על הביצה בטמפרטורה קבועה, וזאת על מנת שהעובר שבתוכה יוכל להתפתח בצורה בריאה ותקינה. זו הסיבה שתקופת הדגירה הינה התקופה הרגישה ביותר להפרעות שונות. אם החיוויאי קם מדגירתו למשך זמן קריטי, אף למספר דקות בודדות (תלוי טמפרטורה), הביצה עלולה "למות", ובכך הקינון עתיד להיכשל וזוג החיוויאים יינטשו את הקן. חשוב להבין כי ראייתם של העופות הללו עולה עשרות מונים על הראייה האנושית, והם מבחינים בנו גם במרחק של כמה מאות מטרים מהקן. לכן, כל קירבה מיותרת אל אזור הקן עלולה "להקפיץ" את הדוגר/ת מדגירתו/ה, ובכך לפגוע בסיכויי הביצה לבקוע ואף לגרום לנטישת הקן. בנוסף, חשוב להבין שהחשש מנטישה קיים גם לאחר הבקיעה ועד פריחת הגוזל. מסיבה זו, חשוב מאוד להימנע מקרבה אל קיני עופות דורסים, גם במרחק של מאות מטרים מהם. כל קרבה מיותרת אל הקינים עלולה להוביל לנטישתם, ובכך לפגיעה בערך טבע מוגן ועבירה על החוק. לצערנו הרב, קינים רבים ננטשים מדי שנה עקב תנועה אנושית תמימה של מטיילים הנופשים קרוב לקינים.

כל שנותר לנו הוא רק לאחל לזוג החיוויאים שלנו הצלחה בדגירה ובקיעה מוצלחת של גוזלם, אשר עתידה להתרחש סביב ה 21 למאי.

אנו מזמינים את הקהל הרחב להמשיך ולעקוב אחר השידור וההסברים, דרך אתר הקק"ל והפייסבוק, ולהיכנס אל חייהם המרתקים של העופות הדורסים הגדולים המקננים בישראל:

/http://www.kkl.org.il/recreation-and-tours/birds-portal/live-birds-video

https://www.facebook.com/KerenIsraelNest?fref=ts

המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.