כביש 375 הוא אחד הכבישים היפים לנסיעה בארץ, בטח בעונה זו של השנה. הכביש מתפתל ויורד מאזור ביתר עלית וצור הדסה, מתחבר לנחל האלה וחוצה את עמק האלה המרהיב בפריחתו בעונה זו. מרבדים של פריחה משתנה ומשגעת נפרסים מכל עבר. שני אתרי ביקור ידועים בסביבות העמק הם תל שוכה- אתר הידוע בשם הפופולארי יותר: גבעת התורמוסים, הזוכה בחודש פברואר לפריחה יפיפייה של תורמוס ההרים הסגול, ותל עזקה, ממנו נשקף נוף למזרח ולמערב. אולם הנוסעים בכביש לרוב אינם מודעים שבמרחק נגיעה, כמטחווי קשת לשכונות רמת בית שמש ההולכות ומוקמות, מתחבאת חורבה קטנה ולא בולטת אשר מסעירה את עולם הארכיאולוגיה בעשור האחרון. בעונה זו של השנה האזור גם מלא בפריחה. בואו לראות את שפלת יהודה בשיא תפארתה!
החורבה נקראת במפות- 'חורבת קייאפה', מילה ששמה בשפה הערבית לא ברור כל צורכו. חוקרי ארץ ישראל הראשונים ראו את החורבה, אבל לא כל כך התפעלו ממנה. בשנת 2003 ביקר בחורבה פקח עתיקות בשם סער גנור, במהלך מרדף אחרי שודדי עתיקות. סער עניין את המרצה שלו, פרופ' יוסי גרפינקל, בקיומה של החורבה, ויחד הם התחילו לבצע בה סקר ארכיאולוגי. הממצא החשוב ביותר שהעלה הסקר היה שהחורבה מתוארכת לסביבות שנת 1,000 לספירה, תקופה עליה מתקיים ויכוח נוקב במחקר הארכיאולוגי: האסכולה המסורתית בעולם הארכיאולוגיה, הארכיאולוגיים ה"מקסימליסטים", טוענים שבשנים אלו התקיימה הממלכה המאוחדת, ממלכה שאיחדה את שבטי ישראל ויהודה ועליה משלו שאול, דוד ושלמה, בהתאמה כזו או אחרת לספרי המקרא. לעומתם טוענים ארכיאולוגיים השייכים לאסכולה ה'מינימליסטית', שבימי דוד ושלמה התקיימה ממלכה קטנה ולא חשובה, אם בכלל. ממלכה ללא כלכלה מפותחת, צבא חזק ומערכת ממשל משכילה. החפירה שהתבצעה בעשור האחרון בחורבת קייאפה ניסתה לצלול לעומק התקופה המסעירה הזו, ולהבין דרך האתר מה היה כוחה של הממלכה באותה תקופה.
אלו הממצאים העיקריים: ראשית כל, מסתבר כי העיר הוקפה בחומת ביצורים חזקה. את החומה תיחמו שני שערים עם אבני ענק, במערב ובדרום היישוב, דבר יוצא דופן בערים הקדומות של ארץ ישראל. בתאים הצמודים לשער התקיימה הפעילות המסחרית והציבורית העיקרית של העיר. שם ישבו השופטים ושפטו ("שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"), שם התבצעה מצוות החליצה ליבמות, ולשם הוציאו ה"בן סורר ומורה, איננו שומע לקול אביו ולכל אמו". בתוך העיר נמצאו בתים רבים שנבנו על פי תכנון ראשוני, מהחומה ופנימה. בקיץ 2008 נמצא אחד הממצאים המרגשים ביותר מהאתר: עודד יאיר, תלמיד תיכון חפר במקום, ומצא חרס בצורת טרפז בגודל 15*16 ס"מ. בזמן שטיפת החרסים הסתבר כי על החרס קיימת כתובת, אחת הכתובות העתיקות ביותר בשפה העברית הידועות לנו כיום. לפי אחת הפרשנויות לפיענוח הכתב, בכתובת יש ציווי לשפוט (להושיע) את היתום, האלמנה והגר, בדומה לציווי החוזרים ונשנים בתורה.
ומה היה שמו של האתר הקדום? חוקרי האתר מציעים ששמו של האתר היה "שעריים", עיר המוזכרת כאחת מערי שבט יהודה בשפלה. שעריים נזכרת גם בסיפור הקרב של דוד מול גליית, שהתרחש לא רחוק מכאן "בין שוכה ובין עזקה", על מורדות נחל האלה. מציאות שני השערים בחורבה רומזת אולי לשם זה. הצעה אחרת מזהה את חורבת קייאפה עם אתר הנזכר בספר שמואל בשם ה"מעגלה", מחנה ישראל בקרב כנגד הפלישתים, אליו ירד דוד מבית לחם כדי להביא תשורה לאחיו. ואכן, מי שיסתכל בתצלום אוויר של קייאפה, יווכח כי היא נראית כעין מעגל. כך או כך, מציאותה של עיר מתוכננת מימי דוד, יחד עם הוכחות ליכולת כתיבה, שהייתה לא מצויה בימים ההם, היא אבן דרך חשובה בוויכוח שבין ה"מקסימליסטים", הטוענים שמלכות דוד הייתה חזקה ואדירה, כפי שמסופר בתנ"ך וכפי שנשקף בחורבה, ובין ה"מינימליסטים".
איך הולכים? מה רואים?
נוסעים מצומת האלה צפונה על כביש 38, לכיוון בית שמש. לאחר כקילומטר וחצי נפנה ימינה בשביל כורכר (אם הגענו עד לצומת תל עזקה, מסתבר שטעינו בדרך ויש לשוב על עקבותינו). בקיץ ניתן להמשיך עם שביל הכורכר כמעט עד לחורבה עצמה, אך לאחר ימי גשם, או סתם כדי לאוורר את הגוף, ניתן להחנות את המכוניות בסמוך לכביש ולצעוד בשביל עד לחורבה (קיים שילוט לאורך הדרך). חוץ מהסיפור ההיסטורי המרתק נוכל להבחין כמובן בפריחה היפה של עונה זו, בפרגים האדומים המציצים, במרבדים הצהובים של החרדל ודומיו, ובשעות המאוחרת של היום- באירוס אחר הצהריים הסגול. לאחר הביקור בחורבה ניתן להשלים את התצפית והסיפור בטיפוס לתל עזקה, הנמצא מעברו השני של כביש 38.
