מפעם לפעם, במהלך עבודת המחקר, יוצא לי לפגוש בחתולי בר (Felis silvestris) בשטחים הפתוחים של שפלת יהודה. עקב אופיים הביישני ומועדי פעילותם הלילי, המפגש כולל, בדרך כלל, הבחנה בתנועה חתולית מהירה בזווית העין, ומייד לאחר מכן היעלמות מהירה מתחת למעבה הצמחייה.
מפעם לפעם, במהלך עבודת המחקר, יוצא לי לפגוש בחתולי בר (Felis silvestris) בשטחים הפתוחים של שפלת יהודה. עקב אופיים הביישני ומועדי פעילותם הלילי, המפגש כולל, בדרך כלל, הבחנה בתנועה חתולית מהירה בזווית העין, ומייד לאחר מכן היעלמות מהירה מתחת למעבה הצמחייה. אולם, קורה גם, שהחתול הנצפה משתף פעולה איתי ומרשה לי לצלם אותו מספר שניות בודדות עד שנעלם. כך קרה לי בתחילת פברואר, באזור בית גוברין, כאשר חתול הבר המצולם בחן אותי מרחוק ואפשר לי לצלם אותו לפחות תמונה אחת הגונה.
חתול הבר הוא חתול בינוני, ובית גידולו הינו הטבע הפראי והשטחים הפתוחים. חתול הבר פעיל לילה ולכן קשה להבחין בו. מזונו כולל בעיקר יונקים קטנים ועופות קרקע אותם הוא צד לאחר התגנבות "חתולית" אליהם.
לעיתים, קשה להבדילו מחתולי בית דומים, אך יחד עם זאת, כאשר מתבוננים בו מקרוב, ניתן להבדילו מהם במספר דגמים אופייניים: בקצה זנבו קיימים 3 טבעות שחורות, אחורי אוזניו צבועים בצבע חום חלודי וסנטרו וגחונו לבנים.
בתמונה: חתול בר "נדיב".
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
