לאחר כ - 5 שנים בהם קיבוץ כפר עציון עמד בהרי חברון וקיים חיים פעילים ושוקקים, הקיבוץ נעזב ונכבש על ידי ערביי הסביבה.
הקיבוץ שקם בשנת תש"ג, 1943 הפסיד בקרב במלחמת העצמאות ונפל בידי הערבים הסובבים את הקיבוץ ערב הכרזת המדינה לאחר מערכה של קרבות נועזים וקשים.
מחברי הקיבוץ הנעזב נותרו בעיקר האמהות והילדים והם ניסו להמשיך את חיי הקבוצה ואת הסיפור של המקום.
לקבוצת אברהם, קבוצה של צעירים מתנועת "הפועל המזרחי" היה רצון להקים קיבוץ מתחדש בארץ. לאחר שעברו הכשרה בכפר פינס, הקבוצה עלתה לשטחי הר חברון והקימה בו קיבוץ צעיר ורענן.
לקבוצה נולדו 44 ילדים וכל תינוק שנולד הפך לחגיגה של ממש. כל חברי הקיבוץ הרגישו שנולד להם ילד אישי והאווירה בקיבוץ התרוממה לאחר כל שמחה שכזאת. כמו בכל קיבוץ הילדים נשלחו לבית ילדים והתחנכו שם והילדים גרמו להתחזקות תחושת השייכות של אנשי הקיבוץ לקבוצה ולקרקע.
במהלך המלחמה עלתה לדיון השאלה על פינוי האמהות והילדים. מחד גיסא, הם היו במצב של מלחמה ומצב שמסכן את חייהם של מי שאינו יכול להחזיק נשק ומאידך גיסא פינוי שכזה אומר שהקיבוץ מתפרק והופך לבסיס צבאי. לאחר דיונים וויכוחים ממשוכים הוחלט לפנות את האמהות והילדים ובן לילה הם פונו למשואות יצחק השכנה ומשם למנזר רטיסבון בירושלים. מאותו הרגע הקיבוץ פורק ולא ידעו מה יהיה המשכו. 168 לוחמים נפלו בקרבות בכפר עציון ובכללם אבות ואמהות רבים. מבין הילדים שנולדו לקבוצה מאז הקמתה ועד הקרב האחרון על הקיבוץ, כמעט כולם הפכו ליתומים. הילדים גדלו במציאות מורכבת וסחבו עמם צלקות רבות.
בשנת 1967, גוש עציון שוחרר וילדי כפר עציון לקחו את המושכות וחזרו לאדמות הר חברון והקימו את קיבוץ כפר עציון המתחדש.
הספר "ילדי כפר עציון", שנכתב על ידי עמיה ליבליך מספר את סיפור הילדים בקיבוץ כפר עציון ומציג את סיפור כפר עציון מנקודת מבט שונה. הספר משמיע לקוראיו את החוויות, הקשיים, ההשגות של ילדי הקיבוץ ואת סיפור הקיבוץ ביחס לקטנים מכולם.
