כרכום חורפי הוא צמח מסוג גיאופיט (צמח שבחלק מהזמן כל החלקים שמעל הקרקע מתים ונשאר חי רק איבר האגירה התת-קרקעי, לפעמים פקעת לעיתים זהו קנה שורש, או בצל)
הכרכום החורפי הוא הכרכום השכיח בארץ והוא בולט בנוף הסתיו לאחר הגשם. פרחיו גדולים (אורכם כ- 6 ס"מ),הם יוצאים ישר מהקרקע ללא גבעול רציני. הוא מוציא עלים בחורף לפעמים עוד תוך כדי הפריחה. עליו צרים יחסית אך רחבים משל כרכומים אחרים.
הפקעת הינה חד-שנתית, מתה כל שנה מחדש, כל שנה מתמלאת פקעת חדשה מעל לפקעת המתרוקנת של השנה שעברה והשורשים מתכווצים חוזרים ומציבים אותה בעומק הנכון.
הכרכום הוא פרח מוגן, הוא פורח בסתיו ובראשית החורף, בין נובמבר לפברואר.
כרכום חורפי גדל בבתה עשבונית ובחורש דליל. נפוץ מאוד אצלנו בגוש עציון, תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ ישראל ולסוריה בלבד והוא אנדמי ללבאנט (החלק המזרחי של אגן ים התיכון).
בסוג כרכום 90 מינים, בארץ גדלים 7–9 מינים, מהם רק הכרכום החורפי נפוץ. עשרות מיני כרכומים נפוצים כצמחי נוי ברחבי העולם. מיני כרכום מקובלים בגינות, כי הם פורחים בצבע עז וללא עלים, ומקנים לגן צבעוניות רבה.
יש המתבלבלים בין סתוונית לכרכום בשל פריחתם באותה עונה, אך קל להבדיל בין הכרכום לבין הסתוונית הדומה לו .לכרכום, כמו לכל בני משפחתו, 3 אבקנים ושחלה תחתית, לעומת 6 אבקנים ושחלה עילית לסתוונית כמו כן הצבעים שונים מעט..
צלקות של מין תרבותי של כרכום – כרכום הגינה (Crocus sativus) הן המקור לתבלין חשוב ויקר בצבע צהוב - הזעפרן.
הזעפרן נחשב מזה עשרות שנים לתבלין היקר ביותר ביחס למשקלו מחירו של ק"ג אחד של תבלין מגיע עד 6,000 דולר. יש עדויות על השימוש בכרכום לפני יותר מכ - 3,000 שנים. הצלקות נאספות מתוך הפרח כאשר הוא בשיא פריחתו לאחר מכן הן מיובשות ונמכרות שלמות או כאבקה טחונה לתיבול, רפואה, בושם וצביעת מזון.
התבלין שנמכר בשווקים בתור "כורכום" איננו מופק מכרכום. אלא משורש צמח אחר בשם כורכומה, או מקורטם הצבעים.
מקומות בגוש עציון בהם ניתן לצפות בכרכום החורפי:
*גבעת עוז וגאון- פריחה מרשימה של כרכומים וסתווניות
*גן שיר השירים- פריחת סתווניות כרכומים ואפילו חלמוניות.
*בכל גבעה שיש בה בתה טבעית ..
הכרכום במקורותינו:
כרכום נזכר פעם אחת בתנך (שיר השירים ד, יד), בתוך רשימה של צמחי בושם: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים"
הכרכום נוצל גם לשימושים רפואיים שונים יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים, וכך זוהה הצבע הצהוב של הכרכום עם יהודי, ועוד מימי הביניים נודע טלאי צהוב כסימן ליהודי. בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים ואף לצביעת גוף האישה. הצבע הופק מן השורשים.
בשמים דומים מוזכרים גם בברייתא בתיאור הקטורת: "תנו רבנן: פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום, משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר וכו'". (כריתות ו' ע"א)
הפרשנים זיהו את הכרכום המקראי והנזכר בספרות חז"ל עם צמח הכרכום כפי שהוא נקרא בפינו היום. מקור השם הוא בסנסקריט בה הוא נהגה Krokos בדומה לשם הלטיני של הכרכום – Crocus בארמית וערבית הצמח נקרא זעפרן כנראה הטייה של המילה אספר (Asffar) שתרגומה לערבית הוא צהוב.
האגדה על שלמה המלך:
האגדה מספרת כי שלמה המלך הוגלה פעם מירושלים, בגעגועיו ביקש מתרנגול הבר (הדוכיפת-הציפור הלאומית) להביא לו פרח מירושלים. התרנגול הביא לו כרכום אך בדרך שרט בטעות את הפרח מאז יש בצד החיצוני של עלי הכותרת שלו פסים שחורים סגלגלים.
מקורות:
פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 249-250).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 235,250).
אתר האינטרנט "צמח השדה".
כתב: יותם בשן
