מדי שנה, חלק מהעקבים העיטים ומהחיוויאים בוחרים לבנות ולקנן בקינים שונים שנבנו על עצים צמודים לפעילות אדם (כמו שביל מטיילים). העקבים והחיוויאים בונים את קניהם במהלך חודשים שקטים יחסית (מרץ-אפריל) ואינם יכולים לצפות את שטף המטיילים העתיד לפקוד את אזור שפלת יהודה במהלך חגי האביב (פסח, יום-העצמאות ושבועות) באותה התקופה שבה ידגרו על ביציהם.
מדי שנה, חלק מהעקבים העיטים ומהחיוויאים בוחרים לבנות ולקנן בקינים שונים שנבנו על עצים צמודים לפעילות אדם (כמו שביל מטיילים). העקבים והחיוויאים בונים את קניהם במהלך חודשים שקטים יחסית (מרץ-אפריל) ואינם יכולים לצפות את שטף המטיילים העתיד לפקוד את אזור שפלת יהודה במהלך חגי האביב (פסח, יום-העצמאות ושבועות) באותה התקופה שבה ידגרו על ביציהם.
ברגע שקבוצת מטיילים עוברת ליד הקן, הנקבה הדוגרת, נבהלת, קמה מדגירתה ועפה הרחק על מנת שלא יזהו אותה ואת מקום הקינון שלה. רק כאשר הקבוצה חולפת ומתרחקת, היא נאותה לשוב ולדגור על ביציה. בצורה זו, כאשר הביצים נשארים ללא דגירה וכיסוי מתאים, הן מתבשלות (אם חם מדי) או מתקררות (אם קר מדי) והעוברים שבתוכן מתים. קל וחומר כאשר קבוצת המטיילים נשארת לפיקניק ממושך מתחת לעץ עליו נבנה הקן, וכלל אינם מודעים להפרעה הקריטית לה הם גורמים.
בצורה זו, מדי שנה ננטשים לא מעט קינים, ככל הנראה, עקב נוכחות מטיילים, טרקטורונים, ג'יפים ורוכבי אופניים.
רוב הקינים הללו נבנים ביערות קק"ל העמוסים במטיילים במהלך החופשות. אולם, לשמחתנו הרבה, בזכות המעקב הצמוד שלנו ובזכות שיתוף הפעולה החיובי והפורה בין רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל, אנו מצליחים להציל לא מעט קינים בעזרת חסימות שבילים פשוטות והפניית המטיילים לשבילים עוקפים. כך, העקבים והחיוויאים יכולים להמשיך ולדגור בשקט ובבטחה ולבסוף גם להפריח ממנו גוזלים בריאים וחזקים.
בתמונה: קן חיוויאי נטוש עם ביצה. מתחת לקן נמצא זבל רב שהשאירו מאחוריהם החוגגים
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
