באחד העדכונים מחודש מאי האחרון סיפרנו על קן של עקב עיטי עם ארבעה גוזלים בתוכו. הקטן ביותר מתוך הרביעייה נקרא "88 ירוק" על שום הטבעת הצבעונית אותה ענדנו על רגלו הימנית.
באחד העדכונים מחודש מאי האחרון סיפרנו על קן של עקב עיטי עם ארבעה גוזלים בתוכו. הקטן ביותר מתוך הרביעייה נקרא "88 ירוק" על שום הטבעת הצבעונית אותה ענדנו על רגלו הימנית.
גוזלי העקבים העיטים בוקעים בהפרשים של יומיים האחד מהשני, כלומר בוקעים באופן א-סינכרוני, וזאת מכיוון שהם מטילים ביצים בהפרשים של יומיים אך מתחילים לדגור ישר עם הטלת הביצה הראשונה. תופעה זו יוצרת הבדלים בגודל ובחוזק בין הגוזלים ומהווה יתרון כאשר המזון אינו מצוי בשפע, במקרה כזה הגוזל הקטן ימות מהר ולא "יתבזבז" עליו מזון עד שאחד הגוזלים ימות כאשר הבקיעה היא סינכרונית. לעיתים, הבקיעה הא-סינכרונית מובילה גם לתופעת "הרג אחים", עליה דיברנו באחד העדכונים הראשונים של המחקר.
כך "88 ירוק" גדל בקן עם שלושה אחים גדולים שהפכו את חייו לקשים ביותר. יחד עם זאת, עובדה זו לא הרגה את "88 ירוק". מה שהרג אותו היא דווקא יד אדם נפשעת ונבזית הפוגעת בכל שנה מחדש בגוזלים חסרי ישע.
לצערנו הרב, מדי שנה, אנו מוצאים גוזלים מתים בקינים כאשר אבנים גדולות פזורות סביבם. אבנים אינן מגיעות לשם לבד אלא הן תוצאה של זריקה מכוונת על ידי אדם, וזאת על מנת להרוג את הגוזלים.
גם "88 ירוק" נמצא מת כשלצדו אבן גדולה.
הנחמה היחידה שלנו היא שלשמחתנו שלושת אחיו הגדולים הספיקו לפרוח מהקן עוד לפני שהאבנים נזרקו אליהם. בניגוד לאחיו הגדולים, "88 ירוק" הקטן, ככל הנראה, לא הספיק לפרוח לפני שהאבנים הרגו אותו.
בתמונה: שאריותיו של "88 ירוק" והאבן שהרגה אותו מונחים בתוך הקן
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
