הכפר הערבי סמוע שוכן כ-15 ק"מ מדרום לחברון, בגובה 720 מ' מעל פני הים. ממנו יוצאות דרכים ליטה, לכביש באר שבע-חברון ולחבל יתיר. בשמו נשתמר שם היישוב הקודם-אשתמוע.
הכפר הערבי סמוע שוכן כ-15 ק"מ מדרום לחברון, בגובה 720 מ' מעל פני הים. ממנו יוצאות דרכים ליטה, לכביש באר שבע-חברון ולחבל יתיר. בשמו נשתמר שם היישוב הקודם-אשתמוע.
אשתמוע (אשמתה) הייתה עיר בנחלת יהודה (יהושע, ט"ו, נ') והיא נמנית לאחר מכן ברשימת ערי הלויים (יהושע, כ"א, י"ד ; דברי הימים א' ו' מ"ב). כשם פרטי מופיע אשתמוע פעמיים ב"רשימת היוחסין" של שבט יהודה ( דברי הימים א' ד' י"ז י"ט).
אשתמוע הוא מן "המקומות אשר התהלך שם דוד הוא ואנשיו" . כתודה על כך שלח לשם משלל מלחמתו בעמלק (שמואל א' ל' כ"ו - ל"א). על אשתמוע בתקופת המשנה והתלמוד אנו קוראים בתלמוד הירושלמי ( ע"פ כתב יד מן הגניזה של קהיר), במעשה "ר' יסא אזל לגבי חסא דאשתמוע" (ירושלמי, נדרים, ו', ט"ז). אגב דיון הלכתי, מובאת שם עדות של קיום יישבו יהודי במקום ועל מאכל מיוחד אופייני לו: עדשים קלויות וטחונות, מגובלות בדבש ומטוגנות...
מקור אחר, בן אותה תקופה ה "אונומסטיקון" לאבסביוס –מתאר את המקום: "והיום הוא כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא, בגבול בית גוברין" (429). במאה ה-12 הקומה כאן מצודה צלבנית, שהייתה חלק ממערך ההגנה על הדרך לעבר הירדן, אל המרכז הצלבני החשוב בכרך.
עדות מעניינת על אשתמוע לפני כמאתיים שנה, בימי שלטון התורכים (כאשר כבר היה כפר ערבי בשם סמוע), מוציאים בספר "מעגל טוב" מאת החיד"א (הרב חיים יוסף אזולאי, שהיה שד"ר של קהילות חברון. הוא עבר כאן בשנת תקל"ג (סוף שנת 1772) בדרכו מחברון לאל-עריש, וכתב על מס מיוחד (ג'אפר) שהטילו תושבי שמוע על זרים שעברו בגבולם.
השרידים הארכיאולוגים בסמוע מגוונים:
- חרסים מן התקופה ישראלית, שנמצאו בתחומי הכפר, מאשרים את זיהויו של אשתמוע המקראית. כן נמצאו בו חרסים מן התקופה הרומית והתקופה הביזנטית.
- בכפר נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישבו גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנס הגדול, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים כמו מנורה בעלת שבעה קנים, שופר, לולב, דקל ועיטורים אחרים (שרידים אלה גילו חוקרים, החל במחצית המאה התשעה-עשרה וחלקם הגדול הועבר למוזיאון רוקפלר בירושלים). כן נמצאו בפתחי בתים אחדים חריצי מזוזות (לראשונה נתגלה הדבר בפתח הכניסה לחצר שלפני בית הכנסת).
- בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת מצפונו נתגלה מטמון כסף גדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "חמש". המטמון כולל אוסף מקרי של חפצי כסף ובהם תכשיטים פגומים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף. נראה כי החפצים נאספו בשל משקלם הרבה (כ 26 ק"ג), ולא בשל ערכם האומנותי. השוואת מטמון זה עם מטמון דומה, שנתגלה במגידו, מוכיחה כי הוא מימי דוד (המאה ה-11 לפנה"ס) ואולי יש קשר בינו לבין "הברכה משלל אויבי ה' " (שמואל א' ל' כ"ו), אשר שלח דוד לאשתמוע (קרא בהרחבה ז' ייבין, "מטמון הכסף מאשתמוע" קדמוניות 18 תשל"ב).
- בצמידות לבית הכנסת ממזרח לו, אותרה המצודה הצלבנית, שהוקמה במאה ה-12.
- במבואות הצפוניים מערביים של הכפר, סמוך לכביש המסתעף מכביד חברון-באר שבע, נמצאה גת גדולה מרוצפת אבני פסיפס המיוחסות לתקופה הביזאנטית.
- - בכפר נתגלו גם מספר בתי בד, אשר רק מתקני ה"ים" שרדו מהם. הכפר סמוע הוא כיום היישוב הדרומי ביותר בהר חברון. מכפר קטן בתקופה התורכית (החוקר טריסטרם, שעבר כאן לפני מאה שנה מונה בו כ-500 תושבים בלבד), הסובל מהתקפות הבדואים, הפך ליישוב גדול המונה 5,000 תושבים ויותר, המחולקים ל-10 חמולות. תושבי הכפר מעבדים כ- 20 אלף דונם, תבואה, ירקות ומעט מטעים. ענף גידול הצאן הוא מענפי הפרנסה העיקריים. בימי הקיץ עוסקת נשות הכפר בסמוע, כביתר כפרי האזור, באריגת מרבדי צמר.
בית הכנסת באשתמוע
בית הכנסת נתגלה בחורף תרצ"ה (1934), בידי החוקרים מאיר ורייפנברג כשנה לאחר מכן החלו שני החוקרים האלה לחפור במקום , אך נאלצו להפסיק את עבודתם בשל מאורעות תרצ"ו (1936). כשנתיים לאחר מלחמת ששת הימים חודשה עבודת החפירה במקום בהנהלת ז' ייבין. המבנים שנוספו לבניין הקדום פורקו, כדי לחשוף את בית הכנסת בכל הדרו.
לבית הכנסת צורת מלבן שכיוונו ממזרח למערב ושטחו הפנימי 20 מ' X 10 מ' בערך. בחזיתו מתמשך אולם המבוא (נרטקס). עולים אליו ב-3 מדרגות, מרחבה מרוצפת אבנים גדולות. רצפת המבוא הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני ושרדו ממנה רק ציור של עץ בחמישה צבעים וכתובת בארמית. הכתובת מברכת את אחד מאנשי הקהילה ובניו שתרמו סכום כסף למען בית הכנסת. "דכיר לטב לעזר כהנ[א] ובוני דיהב חד טר[ימ]יסין. מן פעל [ ]". קיר החזית, שאבניו תואמות היטב זו לזו, נשתמר לגובה של כ-2 מ' ומצויים בו שלושת פתחי האולם. הפתח האמצעי רחב מכולם (הסתומים כיום). הפתחים מעוטרים במסגרות בולטות. מעל הפתח המרכזי בנוי משקוף מעוטר ומעליו עיטור קונכייה. המשקוף והעיטור אינם מן הבנייה המקורית אלא שולבו בתקופה מאוחרת יותר. לעומת הקיר המזרחי, הקיר המערבי נשתמר בגובה של 8 מ' ויותר. קיר זה, שהיה רעוע מאוד, פורק ונבנה מחדש בפעולת השחזור.
מוקד בית הכנסת היה בקיר הצפוני, הפונה לירושלים. נמצאות בו גומחה מרכזית, ששימשה לארון הקודש, ומצדיה שתי גומחות קטנות ששימשו כנראה לכלי קודש, כגון מנורות. לפני הגומחה המרכזית בולטת מן הקיר בימה ובמרכזה היה כנראה טור מדרגות שבהן עלו אל ארון הקודש. בחלקה השמאלי של הבימה גילו מאיר ורייפנברג כתובת מטושטשת, שזוהתה כקטע מתפילת שמונה עשרה. האבנים עם הכתובת הוסרו ונעלמו.
לאורך הקיר הצפוני והקיר הדרומי היו בנויים שני ספסלים, זה מעל זה.בקיר הצפוני שרד רק הקטע שבין הבימה לקיר המזרחי ובקיר הדרומי קטע את הספסלים מחראב, שנבנה כאן כאשר הפך הבניין למסגד (בימי צאלח א-דין, לפי מסורת מקומית). הבניין היה מקורה בגג רעפים דו-שיפועי רחב. הגג הונח על מסגרת עץ, שנשענה על הקיר הצפוני ועל הקיר הדרומי, באופן שלא היה צורך בעמודים.
רצפת בית הכנסת הייתה מכוסה בפסיפס צבעוני, שרק קטעים אחדים שרדו ממנו. אלו כוללים דגמים מעולם הצומח ודגמים גיאומטריים (קרא בהרחבה: ז' ייבין, "בית הכנסת באשתמוע", קדמוניות 18, תשל"ב).
פעולת צה"ל בסמוע- בכפר סמוע ערך צה"ל פעולת תגמול, בראשית שנת תשכ"ז (נובמבר 1966). גרם לכך מיקוש דרך הפטרולים באזור הר בדר, שכתוצאה ממנו נהרגו שלושה חיילי צה"ל ונפצעו שישה. עקבות מניחי המוקש הוליכו לגבול ירדן, כעקבותיהם של מבצעי פיגועים אחרים, זמן קצר קודם לכן. ביום ראשון, 13 בנובמבר, בשש בבוקר, יצאו כוחות צנחנים ושריון למבצע "מגרסה"- פעולת תגמול גדולה באור יום מלא (לראשונה בתולדות צה"ל), על הכפר סמוע וסביבתו. הפעולה נפתחה בירי טנקים על משטרת רוג'ום אל-מדפע, שהיותה מכשול ראשון בדרך מנקודת היציאה בחבל יתיר לכיוון סמוע.
לאחר מכן נעו הצנחנים, בפיקודו של אל"מ (דאז) רפאל איתן ("רפול"), על גבי זחל"מים דרך הכפר רפאת ("כפר בת" של סמוע, שבו נעשתה פעולת תגמול מצומצמת בהיקפה, חודשים ספורים קודם לכן, בליל 29-30 באפריל 1966) והגיעו למבואות סמוע. לאחר קרב קצר עם תגבורת שהגיעה מכיוון דהריה השתלטה הסיירת על האזור הצפוני- מערבי. בעקבותיה נכנס כוח צנחנים מגדודו של סא"ל יואב שחם ז"ל והתקדם לכיוון מרכז הכפר, לאזור בית הכנסת העתיק. עם כניסתו לשטח, הבנוי בצפיפות, נתקל הכוח באש חזקה, שבה נפגעו המג"ד שחם (שמת אח"כ מפצעיו) ומספר מפקדים. הכוח המשיך לנוע והשתלט על יעדיו. כוח צנחנים נוסף, בפיקודו של סא"ל יאיר תל-צור ז"ל (שנהרג לאחר מלחמת ששת הימים, בעלות רכבו על מוקש) כבש את האזור הדרומי מזרחי של הכפר. לאחר שכל היעדים נתפסו, פוצצו כמה עשרות בתים והכוחות נעו חזרה לשטח ישראל. במקביל לפעולה בכפר סמוע, פעל כוח שריון בפיקודו של מפקד חטיבה 7, אל"מ (דאז) שמואל גונן (גורודיש), נגד חרבת ג'נבא, וחרבת מרכז, הסמוכות לדרך הפטרולים, ממזרח למשטרת לסיפר.
*- מתוך הי דרומא (חוברת בהוצאת בית ספר שדה כפר עציון)
