לעיתים, העקבים העיטים ביהודה נוהגים לקנן בקינים נטושים של דורסים גדולים כגון: החוויאי (Circaetus gallicus) והעיט הניצי (Hieraaetus fasciatus). זוג העקבים משפץ את הקן הנטוש ומוסיף אליו זרדים וענפים גסים. לעומת זאת, כאשר הקן נבנה על ידי זוג העקבים הוא נראה מרושל וקטן יחסית לקיני החוויאים הנטושים.
בניית הקן
לעיתים, העקבים העיטים ביהודה נוהגים לקנן בקינים נטושים של דורסים גדולים כגון: החוויאי (Circaetus gallicus) והעיט הניצי (Hieraaetus fasciatus). זוג העקבים משפץ את הקן הנטוש ומוסיף אליו זרדים וענפים גסים. לעומת זאת, כאשר הקן נבנה על ידי זוג העקבים הוא נראה מרושל וקטן יחסית לקיני החוויאים הנטושים. בשני המקרים, שני בני הזוג משתתפים בבנייתו, בסידורו ובריפודו של הקן. הריפוד נעשה בעזרת זרדים, ענפים יבשים, קש, שקי יוטה, ניילון, צמר, אשפה רכה ובעיקר בעזרת ה"חומר ירוק" (עלים טריים) כגון מחטי אורן, גבעולים של אלון ארצישראלי ועלי אקליפטוס. ה"חומר הירוק" משמש את זוג העקבים כ"דוחי טפילים" אשר פוגעים בגוזליהם. ריפודו של הקן בחומר זה נמשך עד לפריחתם של הגוזלים.
קוטר הקן נע בין 50x40 ס"מ לבין 90x80 ס"מ. הקינים הקטנים נבנים על ידי זוג העקבים והגדולים נבנו בעבר על ידי חוויאים או עיטים ניציים.
תופעה מעניינת בה הבחנתי במהלך המחקר לתואר השני היא השימוש בקינים שונים/חלופיים בכל עונת קינון. מצאנו הבדל מובהק בהצלחת הקינון בין הזוגות שקיננו באותו הקן במשך שנתיים ברציפות לבין הזוגות שקיננו בקן אחר בכל שנה. השערת המחקר הייתה כי העקבים העיטים משנים את מקום הקינון בתוך הטריטוריות מדי שנה על מנת להימנע מטפילים בקינים הפוגעים בהצלחת הקינון. במהלך המחקר הנוכחי ננסה לברר האם השערתנו נכונה.
בתמונה: קן טיפוסי של עקב עיטי בעץ אורן
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
