הנחת המחקר שנערך בהנחיית פרופסור יורם יום טוב ופרופסור יוסי לשם בין השנים 2007 ל 2008 הייתה שהזוגות שקיננו בהרי יהודה עברו לשפלת יהודה, ובכך אמצו סגנון קינון חדש בהיקפו עבור העקבים העיטים, המתאפיין בקינון על עצים (אורנים, ברושים, חרובים, שיזפים, אשלים ואף שקמים). .
רקע על המחקר
עד לשנות השישים של המאה הקודמת הרי יהודה המערביים היוו בית גידול אופטימאלי עבור אוכלוסיות הדורסים אשר קיננו בהם כגון:
נשרים (Gyps fulvus), רחמים (Neophron percnopterus), עיטי סלעים (Aquila chrysaetos), עיטים נציים (Hieraaetus fasciatus) ועקבים עיטים (Buteo rufinus) (עמיהוד נאור ועזרא חדד, מידע בע"פ: יגאל סלע. 1975. סקר העופות הדורסים).
זוגות רבים של עקבים עיטים קיננו בעבר בנחלי הרי יהודה (רפאים, שורק, סנסן, דולב ואחרים), אזור בו קיימים הן מצוקים המתאימים לקינון והן שטחים פתוחים בם ניתן היה לאתר טרף. בספרות מצוין כי עקבים נוהגים לקנן במצוקיםולעיתים נדירות בלבד הם מקננים על עצים. בארבעים השנים האחרונות הקינון במצוקי הרי יהודה פחת משמעותית ולעומת זה זוגות רבים של עקבים החלו לקנן על עצים בשפלת יהודה (לכיש, בית גוברין וכו') ומקננים שם עד היום (תופעה אשר חזה בה לראשונה עזרא חדד). ההפחתה המשמעותית בקיני העקבים העיטים במצוקי הרי יהודה נמשכת עד עצם היום הזה, כאשר בשנת 1969-1971 נמצאו 31 קיני עקבים עיטים במצוקי הרי יהודה, בשנות השמונים נמצאו כ-15 קינים, בשנת 2006 נותרו 4 קינים, בשנת 2007 נותרו 2 קינים ובשנים 2008-2010 נותר רק קן בודד אחד במצוקי הרי יהודה.
הנחת המחקר שנערך בהנחיית פרופסור יורם יום טוב, פרופסור עוזי מוטרו ופרופסור יוסי לשם בין השנים 2007 ל 2008 הייתה שהזוגות שקיננו בהרי יהודה עברו לשפלת יהודה, ובכך אמצו סגנון קינון חדש בהיקפו עבור העקבים העיטים, המתאפיין בקינון על עצים (אורנים, ברושים, חרובים, שיזפים, אשלים ואף שקמים). הנחה זו נובעת ממספרם הרב של העקבים המקננים על עצים בשפלת יהודה וההפחתה במספר הקנונים במצוקים, הנחה המובילה למסקנה כי התרחש כאן שינוי משמעותי באוכלוסיית העקבים העיטים ביהודה.
במהלך 2007-2008 מצאנו 35 זוגות עקבים עיטים אשר קיננו על עצים בשטחי שפלת יהודה, ואף מצאנו כי בגרעין הקינון העיקרי במרחב שפלת יהודה המשתרע על 69.2 קמ"ר קיימות 9 טריטוריות קינון (1.3pairs/10km²) ובגרעין הקינון המשני קיימות 7 טריטוריות קינון בשטח של 69 קמ"ר (1.01 pairs/10km²). צפיפות קינון זו יוצאת דופן עבור אוכלוסיית עקבים עיטים, המוכרים כעופות טריטוריאליים ביותר, וככל הידוע לנו זוהי צפיפות הקינון הגבוהה בעולם של אוכלוסיית עקבים עיטים.צפיפות נמוכה מזו תועדה ביוון - 15-25 זוגות בשטח של 4,242 קמ"ר, בבולגריה - נחקרו 4 זוגות בשטח של 2,000 קמ"ר,ברוסיה - 28-33 זוגות בשטח של 1,079 קמ"ר, בנגב - 27 זוגות בשטח של 9,000 קמ"ר, ובצפון ישראל (סלע, 1975. ומידע בע"פ, מאגר המידע של רט"ג).
אוכלוסיית דורסים המחליפה מרחב קינון ומסגלת לעצמה סגנון קינון חדש בהיקפו עבורם, הינה תופעה חדשה ומעניינת בקנה מידה עולמי. תופעה דומה נצפתה בנשרים בספרד, שם הנשרים עברו לקנן על עצים בקיני עזניות שחורות, אך זו הפעם הראשונה שבה נצפית אוכלוסיית עקבים עיטים המשנה את אופי הקינון הטבוע בה, ועוברת לקנן על עצים בניגוד להרגליה עד כה.
נשאלת השאלה, מדוע העקבים העיטים עברו לקנן על עצים בשפלת יהודה? ומדוע בכלל הם נטשו את הרי יהודה?
את התשובה נמצא בעדכון הבא...
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
