כחודש לאחר פריחת הגוזלים אנו מטפסים אל הקינים על מנת לאסוף את שיירי המזון והצנפות. לא פעם, אנו מוצאים גם פירחונים טריים שנטרפו על ידי יונקים על הקרקע. כך אירע גם השנה בשלושה קינים שונים.
כחודש לאחר פריחת הגוזלים אנו מטפסים אל הקינים על מנת לאסוף את שיירי המזון והצנפות. לא פעם, אנו מוצאים גם פירחונים טריים שנטרפו על ידי יונקים על הקרקע. כך אירע גם השנה בשלושה קינים שונים.
בתקופת הפריחה, אשר נמשכת כחודש, הפירחונים מבלים את מרב זמנם על הקרקע. אופי הפירחונים הדומה לאופיים של תינוקות ומאופיין בסקרנות, הססנות, פזיזות, חוסר מודעות לסכנות וחוסר ניסיון חיים הוא המעמיד אותם בסכנה מתמדת מצד הטורפים האורבים להם בטריטוריות הקינון. להערכתנו, כ-30-40% מכלל הפירחונים מתים בכל שנה במהלך תקופת הפריחה.
כך אירע גם במקרה מיוחד שאירע לי בשנת 2008: באחד מימי הקיץ החמים, הגעתי לקן עקב עיטי, אשר בעליו הצליחו להפריח גוזל יחיד, וזאת על מנת לאסוף מזון. כבר מתחת לקן צפיתי במעט נוצות השייכות לעקב עיטי הפזורות בשטח, עובדה שמייד הצביעה כי התרחש איזשהו מאבק קרקעי בקירבת הקן. עקבתי אחר סימני המאבק והנוצות עד שהגעתי לפתחה של מאורת יונקים בינונית שנבנתה מתחת לשיח אשחר ארץ ישראלי. בחשש גדול זחלתי את תוך המאורה, מיששתי עם ידי בחשיכה, עד שהרגשתי משהו מוכר. היה זה רגל של עקב עיטי עם טבעות צבעוניות שהנחנו על רגליו רק חודש וחצי לפני כן. שלפתי את העקב החוצה ונדהמתי לגלות רק את חלקו התחתון של הפירחון.
צילמתי, תיעדתי בקבצי המחקר ומייד החזרתי את העקב החצוי בחזרה אל מאורתו של הטורף.
טבע ישראלי פראי במיטבו.
בתמונה: שייריו של פירחון העקב משנת 2008.
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
