עמק עכור/ נדב פרנקל (במדבר)
בהפטרת השבוע, מנבא הושע שהקב"ה יחדש כקדם את ימיו עם ישראל : וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (הושע ב', יז'). המקום המקולל, בו נסקל עכן שמעל בחרם יריחו, ייהפך לפתח של תקווה לישראל, ולמקום בו יכרות הקב"ה עם העם ברית אירוסין מחודשת: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה' (שם פס' כא').
היכן נמצא עמק עכור? על פי הפסוקים ביהושע, יש לחפש את העמק באזור יריחו. יש שניסו לזהותו באחד מעמקי הנחלים שבסביבות יריחו, בואדי נועימה שמצפון לעיר, או בנחלים אוג וקלט שמדרום לה. דעה נוספת מזהה את העמק בבקעת הורקניה, ה"בוקיעה", שמדרום מערב ליריחו. הבוקיעה גבוהה מיריחו, ולכן, דעה זו מתאימה יותר לפשט הפסוק ביהושוע, המספר כי אנשי ישראל העלו את עכן ומשפחתו מיריחו לעמק עכור. (יהושוע ז' כד').
בשנת 1872 יצאו מספר יהודים, אנשי היישוב הישן מירושלים, ורכשו קרקעות באזור יריחו, כדי להקים עליהם מושבה חקלאית. הם קראו להתיישבות העתידית פתח תקווה, ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח. בסופו של דבר, רכישת הקרקעות לא יצאה אל הפועל, אך בשנת 1878 קנו אותם אנשים את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס שבמישור החוף, והקימו שם את המושבה פתח תקווה, "אם המושבות".
תל צרעה (פרשת נשא)
בהפטרת השבוע אנו קוראים על לידתו של אחרון השופטים, שמשון. מלאך ה' מתגלה לאביו מנוח, בן שבט דן, ומבשר לו כי "נזיר א-לוקים יהיה הנער מן הבטן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים". בימיו של שמשון מתמודד עם ישראל בכלל, ושבטו של שמשון- דן, בפרט, מול הגדול שבאויביו בתקופת השופטים- הפלישתים. במקביל לכניסתו של עם ישראל לארץ כנען ממזרח, נכנסים הפלשתים לארץ ממערב, מאיי יוון. כאשר עם ישראל מתנחל בהר, הפלישתים מתנחלים בערי החוף: עזה, אשדוד, אשקלון, עקרון וגת. לפלישתים ממשל צבאי: מנהיגיהם הם "חמשת סרני פלישתים". הם מביאים טכנולוגיה צבאית מתקדמת לאזור, את "חרב הפיפיות", חרב הברזל הישרה בעלת שני הלהבים. שטח המאבק בין ישראל לפלישתים הוא בשפלת יהודה, המצויה בתווך הגאוגרפי שבין ההר למישור החוף. כאשר הפלישתים חזקים, הם עולים מזרחה לשפלה, ומונעים משבט דן לשבת בנחלתו. המאבק הקשה שבין הפלישתים לישראל נמשך גם בימיהם של שמואל ושאול, ורק בימיו של דוד המלך המאבק מוכרע לטובת ישראל, כאשר דוד לוקח את "מתג האמה" מידי פלישתים.
היום נבקר בתל צרעה, עיר הולדתו של שמשון. התל זוהה כצרעה המקראית, כיוון שמצפון אליו ישב עד מלחמת השחרור הכפר הערבי סרעה. במקום נוכל לראות גת עתיקה, מערות קבורה ומבנה שמסורות מזהות אותו כקברו של שמשון ומנוח אביו. כאשר נצפה מראש התל נוכל להבין את זירת ההתרחשות: ממערב יפרשו לפנינו ערי החוף, שם ישבו הפלישתים המשעבדים, ממזרח נוכל להבחין בהרי חברון שם ישב שבט יהודה אשר ידו היתה קצרה מלהושיע, ובתווך, בגבעות השפילה יושב אנשי דן, צועקים לא-לוקים שישלח להם מושיע.
דרך הגעה:
בצומת שמשון פונים מערבה לכיוון רמלה. לאחר כ2 קילומטרים של נסיעה פונים שמאלה ע"פ השילוט ל"דרך הפסלים". ניסע בדרך שביל עפר המתאים לכל רכב, כ3 קילומטרים, עד שנראה את המבנה בעל הגג הכחול המזוהה כקברו של שמשון מימינינו. נחנה את הרכבים ונעלה רגלית לתל.
פרשת בהעלותך
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
המנורה המתוארת לראשונה בפרשת המשכן, שימשה בבית המקדש, נחרטה בתבליט תהלוכת הניצחון בשער טיטוס, והפכה להיות חלק מסמל המדינה החל משנת תש"ט.
קרוב לוודאי שאת ההשראה לצירוף ענפי זית מצידי המנורה קבלו המעצבים, האחים שמיר, מהתיאור המופיע בנבואת זכריה, בהפטרת השבוע: "...וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ". (זכריה ד/ב-ג)
לא בכל התקופות נהגו להשתמש במנורה כסמל, כפי שמעיד התלמוד הבבלי: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל...מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמישה ושל ששה ושל שמונה..." (ר"ה, כד ע"א) עם כל זאת, יש שימוש נרחב בסמל המנורה בתקופת מאוחרות יותר, כביטוי לערגה וכמיהה לבית המקדש.
הפעם נלך להתחקות אחר סימנים של מנורות עתיקות בהר חברון.
בבתי הכנסת של דרום הר חברון נתגלו שרידים של מנורות מפוארות ביותר. כאלו נמצאו בישובים אשתמוע ומעון. בבית הכנסת באשתמוע, במרכז הקיר הצפוני הפונה לירושלים נמצאו שלוש גומחות. הגומחה המרכזית שמשה להצבת ארון הקודש, ומצידיה שתי גומחות, ששמשו ככל הנראה להצבת מנורות. באתר נמצא שבר של מנורת שיש תלת מימדית. בחפירות בית הכנסת במעון נתגלו תריסר שברי שיש של מנורה בת שבעה קנים.
לדעת ד"ר דוד עמית, המנורות היו בגובה קומת אדם, בדומה למנורה במקדש.
דרך הגעה:
נוסעים בכביש מס' 60 לכיוון דרום. עוברים את הכניסה ליישובים כרמל ומעון ואת העלייה התלולה לישוב אביגיל. כקילומטר לאחר הפנייה לאביגיל בולט מצד ימין תל שחציו הצפוני נטוע זיתים, והדרומי חשוף- זהו תל מעון.
הביקור בבית הכנסת העתיק באשתמוע דורש כניסה לכפר ס'מוע ומתאפשר רק בתיאום מיוחד עם הצבא.
