כאלה וכאלון אשר בשלכת/ נדב פרנקל בית ספר שדה כפר עציון (יתרו)
בהפטרה אנו קוראים את נבואת ישעיהו: "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתה." (ישעיה ו/י"ג)
הנביא מדמה את עם ישראל לאלון ואלה- צמחיית החורש הטבעי של הרי ישראל. אע"פ שהעלים והענפים ייפלו בשלכת, הגזע (ה"מצבת") יישאר איתן והעם עוד יחזור לארצו.
אנו נבקר היום בעץ שמסמל יותר מכול את הגלות ואת הכמיהה לגאולה- האלון הבודד בגוש עציון.
העץ, ממין האלון המצוי, נקרא בפי הערבים "בלוטת ירזה" וגילו מוערך בכ- 700 שנה.
בשנות הארבעים של המאה הקודמת נבנו סביב לעץ ארבעת ישובי גוש עציון: כפר עציון, משואות יצחק,עין צורים ורבדים. במלחמת השחרור שימש אזור האלון כמקום לפריקת שיירות האספקה מירושלים.
לאחר חורבן ישובי גוש עציון בד' באייר תש"ח נותר האלון אחד מן השרידים הבודדים ששרדו את ההרס של חיילי הלגיון הערבי. במשך תשע עשרה השנים שלאחר המלחמה צפו עליו פליטי הגוש משטח מדינת ישראל והוא שימש להם כסמל של כמיהה וגעגועים.
לאחר שחרור האזור במלחמת ששת הימים שבו בני גוש עציון לביתם והקימו את הישובים כפר עציוןוראש צורים. בשנת תש"ל הוקם ליד העץ הישוב אלון-שבות המונה כיום למעלה מ-700 משפחות.
דרך הגעה לאתר: ניסע בכביש המנהרות מירושלים לכיוון גוש עציון. בצומת גוש עציון נפנה ימינה ולאחר כקילומטר וחצי נפנה שוב ימינה לכיוון מועצה מקומית גוש עציון. נגיע למעגל תנועה בו נמשיך ישר, ומיד לאחריו נראה מצד שמאל את האלון.
.PNG)
הר עמשא/ נדב פרנקל (משפטים)
"עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן: יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגרְנָה: לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאןוַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ ", כך משורר דוד בתהילים (ס"ה/ י"ג- י"ד(. בעקבות גשמי הברכהמתכסה הארץ במרבדים ירוקים של צמחייה ופריחה.
היום נטפס לפסגת הר עמשא וממנה נשקיף בתצפית נהדרת אל מרחבי בקעת ערד הירוקה ואל דרום הר-חברון.
הר עמשא, בגובה 859 מטר מעל פני הים, הינו הקצה הדרומי ביותר של שדירת ההר המרכזית בארץישראל )קרי- הרי יהודה ושומרון (ומכאן ודרומה נפרשים מרחבי צפון הנגב. מן ההר משתפלת דרךרומאית עתיקה היורדת במתינות אל בקעת ערד, ומשם מתחברת אל דרכי הסחר והבשמים מאדוםומערב הסעודית. הדרך רחבה עם אבני שפה בצידיה, מדרגות שכנראה שמשו למעבר עגלות ואף חלקיריצוף שנשארו בחלק מן המקומות . מתחת להר שוכן הקיבוץ הר-עמשא שהוקם בשנת תשמ"ד. ההרוהיישוב נקראים על שם עמשא בן יתר, שר צבאו של דוד.
דרך הגעה :
מצומת תל ערד מצפינים לכיוון ישובי הר חברון. חולפים על פני בסיסי הנח"ל ומטפסים עם הכביש. בסיוםהעלייה פונים שמאלה לישוב הר עמשא, ובכניסה לישוב מחנים את הרכב. סימון שבילים שחור מובילדרומה, מהלך של קילומטר וחצי עד פסגת ההר. מן הפסגה ניתן להמשיך ולרדת עם שביל ישראל לכיווןבקעת ערד או לחזור לרכב.
חורבת הילאל (פרשת תרומה)
השבוע הכנסנו בשמחה את חודש אדר. כידוע, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים ק"ד, עפ"י פסחים קט ע"א)
ארץ יהודה ידועה כמקום אידיאלי לגידול הגפן כבר בעת העתיקה.
הפעם נבקר באחד המקומות הקדומים בהם הפיקו יין בגוש עציון: חירבת הילאל (חכלילי).
החורבה נחשפה לפני כשתים עשרה שנה בזכות עבודות הרחבה בכביש הגישה לישוב בת-עין.
המקום שימש כאחוזה חקלאית יהודית מימי הורדוס ועד לחורבנו במרד בר כוכבא. מהאחוזה שרד רק חלק קטן הכולל בתוכו חדרי מגורים ואחסון, הנראים בבירור בשטח.
בקצה הדרומי של המבנה מצוי מקווה טהרה גדול, אופייני לימי הבית השני. אם נתבונן היטב, נבחין במחיצה המפרידה בין מסלול העלייה והירידה במדרגות, המעידה על הקפדה בטהרה.
בתק' הביזנטית, הוקמה חווה על שרידי היישוב. העדות הברורה לכך היא הגת המרכזית ששמשה לתעשיית ייצור היין. הגת כוללת משטח דריכה מלבני ומתחתיו בור איסוף. הגת מרוצפת בפסיפס.
מכאן נגזר שם המקום, עפ"י ברכת יעקב ליהודה: "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" (בראשית מ"ט/י"ב), המתארת את שפע היין בנחלת יהודה.
דרך הגעה:
מצומת גוש עציון נפנה לכיוון הישוב אלון-שבות, ונחלוף על פניו. בכיכר התנועה נפנה לכיוון הישוב בת- עין. מיד לאחר השער נעצור, ובצד ימין נראה את האתר עם השלט: חירבת חכלילי.
