גבעת החי"ש/ נדב פרנקל (עקב)
השבוע נקרא את ההפטרה השניה מתוך "שבע דנחמתא", בה מנבא ישעיה: כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה. (ישעיה מט'). הערים שנהרסו על ידי האויב, ימלאו מרוב אדם, והחורבות לא יוכלו להכיל את המוני השבים אליהן. הפעם נפקוד את גבעת החי"ש שבאלון שבות, שם הפך המשלט שנחרב על ידי הלגיון הירדני במלחמת השחרור, לשכונה פורחת ומשגשגת.
גבעת החי"ש, או בשמה הערבי חורבת סאויר, נמצאת במזרחו של הישוב אלון שבות, ומשקיפה אל עבר כביש ירושלים חברון. על הגבעה נמצאו שרידי גתות ומקוואות, המעידים על ישוב יהודי מימי הבית השני במקום. בין השאר נמצא באתר מטבע מימי שלטון החשמונאים.
במהלך מלחמת השחרור ביצרו מגני גוש עציון את הגבעה, וממנה הטרידו בירי את אנשי הכנופיות הערביות, שנסעו בדרך ירושלים חברון. בגבעה ישבה מחלקה של אנשי חי"ש, חיל השדה של ההגנה, ומכאן בא שמה. בכ"ה בניסן תש"ח תקף הלגיון הערבי בסיוע ארטלירי של הצבא הבריטי את המשלט, אך לא הצליח לכובשו. במהלך הקרב נהרג אחד ממגני המשלט, יחיאל סרי. רק בג' באייר תש"ח, כאשר פרץ הקרב האחרון על גוש עציון, הצליחו חיילי הלגיון לכבוש את המשלט לאחר קרב קשה. בקרב זה נהרגו שני מגנים נוספים. כיום שוכנת בשולי הגבעה שכונת קראוונים, המהווה חלק מן היישוב אלון שבות.
הר גריזים/ נדב פרנקל (ראה)
אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן (דברים כז יב).
הר גריזים, בו קיים עם ישראל את מעמד הברכה והקללה בכניסתו לארץ, הינו האתר המקודש ביותר לעדה השומרונית. על פי המסורת השומרונית, בהר גריזים אדם הראשון ונוח בנו מזבח לקב"ה, ואברהם עקד את יצחק בנו. על פי מסורת זו, עם ישראל הצטווה לבנות את בית המקדש על הר גריזים, וחלק ממנו אכן עשה כך, אך חלק נוסף מהעם פעל בניגוד לציווי המקורי ובנה את משכן שילה, ואחר כך את בית המקדש בירושלים.
בספר התורה השומרוני, הדיבר העשירי מעשרת הדיברות הוא: "והיה בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר גריזים; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹקיךָ: ". במאה החמישית לפני הספירה בנו השומרונים מקדש בהר גריזים. על פי יוסף בן מתתיהו, בנה סנבלט, מנהיג השומרונים, את מקדשם כדוגמת בית המקדש שבירושלים. בגלל בניית המקדש השומרוני החל מאבק קשה בין היהודים לשומרונים. בשנת 128 לפנה"ס החריב המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס את המקדש השומרוני. יום חורבן הר גריזים, כ"א בכסלו, הפך ביהדות ליום טוב שאסור בו מספד.
כיום, כמחצית מאוכלוסיית העדה השומרונית גרה ב"שכונת לוזה" בשיפולים המערביים של הר גריזים. באותו מקום גם נמצא אתר הקרבת "זבח פסח", מוזיאון השומרונים - גריזים ובית הקברות של העדה. בחודשים האחרונים נפתח האתר הארכאולוגי שעל ההר למבקרים על ידי רשות הטבע והגנים.
איך מגיעים?
נוסעים לכיוון הישוב הר ברכה. בשער הכניסה לישוב ברכה פונים ימינה וממשיכים דרך השכונה השומרונית אל האתר.
תל ביתר/ נדב פרנקל (ט' באב)
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה , ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב, ממעטין בשמחה. (תענית פרק ד' משנה ו').
בתשעה באב של שנת 135 לספירה חרבה ביתר, בירתו של שמעון בר כוסבא, מנהיג המרד כנגד הרומאים. לאחר שלוש שנים של קרבות, הגיעו הלגיונות הרומאיים אל מעוז המרד, והצליחו להכניע את העיר לאחר מצור של למעלה משנה. אוזביוס, היסטוריון נוצרי בן המאה הרביעית לספירה, מספר כי: "לאחר שגברה המלחמה, בשנה ה-18 לשלטון אדריאנוס, ניתנה ביתר במצור. הייתה זו עיירה בצורה מאוד, סמוכה לירושלים. משארך המצור מבחוץ, הלכו המורדים ונספו ברעב ובצמא."
ביתר מזוהה כיום בח'רבת אל -יהוד, הנמצאת סמוך לכפר הערבי בתיר, מעל לנחל רפאים. התל יושב על שלוחה מבודדת, המוקפת משלושה עברים בגאיות עמוקים, ולכן כנראה נבחר לשמש כמעוז המרד. באזור שמסביב לתל נמצאו שרידים למספר מחנות רומאיים ודייק, ששימשו למצור. בתל עצמו נמצאו שרידים לחומת ביצורים שנבנתה כנראה בחיפזון, תוך כדי הקרבות והמצור. נמצאו גם אבני קלע, ששימשו הן את התוקפים והן את המגינים.
כיום, העלייה לתל בעייתית מבחינה בטחונית, אך ניתן להשקיף על התל וסביבותיו מכיוון רכס אורה: בצומת אורה שבירושלים נפנה שמאלה, לכיוון המושבים אורה ועמינדב. לאחר שנעבור את המושב אורה נמשיך בנסיעה של כשלושה קילומטר. בסיום העלייה, נפנה שמאלה לדרך עפר בסימון שבילים כחול. לאחר נסיעה של כמאתיים מטר נפנה שמאלה לשביל עפר נוסף, עד שנגיע לתצפית.
בעודנו צופים אל הנוף הנפלא של נחל רפאים וסביבותיו, נוכל לדמיין את הקרב שהתחולל במקום, שחתם את הניסיון האחרון לעצמאות יהודית עד לימינו אנו.
עמק שילה/ נדב פרנקל (טו' באב)
בשבוע הקרוב נחוג את ט"ו באב, חג שאינו מופיע בתורה אך מוזכר על ידי חז"ל: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. (מגילה פרק ד').שורשיו של חג המחולות קדומים הם, ומגיעים עד לספר שופטים, שם נזכר שבני בנימין ארבו למחוללות בכרמי שילה. בתקופה זו של השנה מבשילים הענבים ומתחיל הבציר. בנות שילה, בשמחתם על הבשלת היבול, יצאו לחול בין הכרמים.
עמק שילה שוכן למרגלות תל שילה המקראי, מקום מושב המשכן ומרכזם של שבטי ישראל בתקופת השופטים. לעמק שני שמות בערבית: סהל אל-עיד (עמק החג) וכן סהל אל-בנאת (עמק הבנות) המרמזים על סיפור חטיפת בנות שילה על-ידי אנשי בנימין. העמק מתנקז אל נחל שילה, אחד מיובליו של הירקון.
לשם עריכת תצפית על העמק וגפניו נעלה לגבעת הראל. בצומת שילה נפנה שמאלה (מערבה), בעקבות השילוט, ונעלה אל הגבעה שהוקמה בשנת תשנ"ט, ובה מתגוררים כיום כ-40 משפחות. מן הגבעה נוכל להשקיף מערבה אל העמק, ולשמוע את נבואתו של ירמיה: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ (ירמיה ל).
