שער הרחמים/ נדב פרנקל (שבת החודש)
"מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים. "
(מאיר בנאי, שער הרחמים)
בהפטרת השבוע, הפטרת פרשת החודש, נקרא את דברי הנביא יחזקאל המנבא את בניינו של בית המקדש העתידי: "כֹּה אָמַר ה' א-לוקים שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ" (מ"ו/א). בנבואה אחרת מסביר יחזקאל את הסיבה לכך שהשער סגור: "וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱ-לֹקי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר" (מ"ד/ב). מסורות רבות קושרות בין "שער הקדים" (המזרח), ובין שער הרחמים, השער המזרחי בחומת הר הבית.
שער הרחמים נבנה במאה השביעית לספירה ע"י הח'ליפים מבית אומיה ששלטו בארץ, כנראה על גבי שרידי שער עתיק מתקופת בית שני. השער נסתם לאחר שהמוסלמים כבשו את הארץ מידי הצלבנים במאה ה-12 ומאז לא נפתח עוד. בבית השער הפנימי נמצאו מספר כתובות בעברית מימי הביניים, ויש הסוברים כי השער שימש כמקום התפילה של היהודים, שהיו מנועים מלהיכנס לתוך הר הבית. המסורת שהעניקה לשער את שמו מספרת כי דרך שער זה יבוא המשיח באחרית הימים, כשהוא רכוב על חמור לבן, ולפניו יצעד אליהו הנביא. רבי פתחיה, שביקר בארץ בימי הביניים מספר כי: "פעם אחת רצו הגויים להסיר ולפתוח השער, ונתרעשה ארץ ישראל והייתה מהומה עד שחדלו. ויש מסורת בידי היהודים שדרך אותו שער גלתה השכינה, ובו עתידה לשוב". במהרה בימינו אמן.
דרך הגעה:
יוצאים משער האשפות ופונים שמאלה. הולכים בצמוד לחומה עד שמגיעים לשלט המפנה שמאלה לשער הרחמים. מומלץ להגיע למקום עם נשק.
תל לכיש (שבת הגדול)
בליל פסח,מלבד נס יציאת מצרים, זוכרים אנו ניסים נוספים שנעשו לעם ישראל בלילה זה. המדרש קושר בין מפלתו של סנחריב מלך אשור בירושלים ובין ליל פסח: "בלילה- זה לילו של פרעה, דכתיב, ויהי בחצי הלילה...ולילו של סנחריב שכתוב בו ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' " (איכה רבה פרשה א). למסע סנחריב בארץ ומפלתו המופלאה בשערי ירושלים, הדים רבים הן בספרי התנ"ך והן בשרידים הארכיאולוגיים בשטח. היום יתמקד סיורנו בתל לכיש, שם התרחש אחד מן הקרבות הגדולים של האשורים כנגד צבא יהודה.
לכיש היתה בתקופות מסוימות העיר השנייה בחשיבותה במלכות יהודה, לאחר הבירה ירושלים. בשנת 704 לפני הספירה מרד חזקיה מלך יהודה באימפריה האשורית, ששלטה על כל מרחבי המזרח התיכון. שלוש שנים לאחר מכן, יצא סנחריב מלך אשור לדכא את המרד: הוא הגיע מצפון והחריב בדרכו את כל ערי השפילה. גם לכיש הייתה בערים הנכבשות: את העיר מכסה שכבת שריפה מזמן הכיבוש. בפינת התל נמצאת סוללת עפר, ממנה עלו האשורים בעזרת אילי ניגוח על החומה. בארמונו של סנחריב, בנינוה, נימצא תבליט קיר המתאר את כיבוש לכיש. בתבליט, מתוארת לחימתם של חיילי אשור אל מול מגני העיר. לאחר כיבוש העיר קבע סנחריב את מטהו בלכיש, ומכאן הוא שלח את עבדו, רבשקה, לירושלים. לאחר דברי הנאצה של רבשקה, ניבא ישעיה כי "לא יבא מלך אשור אל העיר הזאת...וגנותי אל העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי." בשערי העיר נעצר הכוח האשורי ע"י מלאך ה'. בלכיש נמצאו גם קנקני אגירה רבים ("קנקני למלך"), אשר היו חלק מהמאמץ המלחמתי של חזקיה בהכנותיו למצור.
דרך הגעה:
נוסעים לכיוון המושב לכיש. משמאל לשער הכניסה למושב יוצאת דרך עפר נוחה לרכב. ממשיכים בה כקילומטר אל מגרש החניה, שם נחנה את הרכבים. מול מגרש החניה ניתן לראות את סוללות העפר האדירות ששפך הצבא האשורי. משם נעלה לכיוון התל, וניכנס דרך השער. הכניסה ללא תשלום!
