כזכור, בתאריך 29.4.13 התחוללה שריפה קשה בחבל לכיש אשר כילתה לפחות 10 קיני חיוויאים ועקבים עיטים, שנשרפו על גוזליהם וביציהם. לאחר השריפה סיפרנו על מספר קינים בודדים, שלמרבה הפלא, הצליחו לשרוד את התופת.
כזכור, בתאריך 29.4.13 התחוללה שריפה קשה בחבל לכיש אשר כילתה לפחות 10 קיני חיוויאים ועקבים עיטים, שנשרפו על גוזליהם וביציהם. לאחר השריפה סיפרנו על מספר קינים בודדים, שלמרבה הפלא, הצליחו לשרוד את התופת. אחד מהם היה קן קטן של עקב עיטי אשר הצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים. בתוך הקן שהו באותה העת שלושה גוזלים קטנים, ובתחילת חודש יוני שניים מהם אף הצליחו לפרוח בהצלחה. הקן השני ששרד את השריפה, היה קן של זכר חיוויאי שהכרנו אישית, כשבשנת 2011 התקנו על גבו של משדר GPS מיוחד וקראנו לו "E ירוק" (על שם הטבעת הצבעונית אותה ענדנו על רגלו), ובעדכון לפני כחודשיים סיפרנו עליו כך: "ימים ספורים לאחר השריפה התפניתי לבדוק מה עלה בגורלו של הקן של "E ירוק" והאם גם הוא התאדה בשריפה. להפתעתי, מצאתי כי העץ כולו קרס, אך הענף עליו נבנה הקן, צנח מטה כ-3 מטר והתיישב על גדם שרוף של עץ סמוך. הקן צנח בצורה כזו שהביצה לא נפגעה ואף מרכז הקן עדיין מופנה אל השמיים בצורתו המקורית. כך נראה כי לאחר שהלהבות שחכו, החיוויאי הממושדר "E ירוק", ובת זוגו, חזרו לדגור על הביצה ולא התייאשו מהשינוי שחל בקינם שכה אהבו. כל שנותר לנו הוא רק לאחל להם הצלחה בעונת הקינון הקרובה, ושיצליחו להפריח גוזל בריא, למרות ההפרעה הקשה שחוו עקב השריפה האחרונה".
נחזור לתקופתנו. לפני כשבוע חזרנו לבדוק מה עלה בגורלו של הקן של "E ירוק". הקן ממוקם בקצה כיפה גבוהה הצופה אל עבר השטח הפראי של שפלת יהודה. עוד לפני שהתחלנו לעלות על השלוחה ראינו את הקן עדיין עומד בשלמותו, ממש מטר וחצי מעל פני הקרקע, ואף הצלחנו לראות תזוזה קלה מתוכו. כאשר הגענו, נדהמנו לגלות קן שנותר בשלמותו לאחר קריסה רצינית, אולם נדהמנו אף יותר לגלות בתוכו גוזל בן 45 יום, אשר שכב וחיכה להוריו שיספקו לו מזון. לאחר שראינו את מצב הקן, החלטנו לא להתקרב אליו כלל מחשש שיקרוס, ומיהרנו להסתלק מהמקום אופטימיים ומרוצים.
בתמונה: גוזל החיוויאי של "E ירוק" בקינו שקרס מהשריפה.
צילום: איציק איתן.
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
