אגדת הל"ה

במרחק אלפי קילומטרים מגוש עציון ומגבעת הקרב נודע לחיים גורי, חברו של דני מס מקורס מ"מים בקיץ 1944 על נפילת הל"ה. גורי היה אחד מחברי המשלחת של הפלמ"ח וההגנה ואירופה שאחרי המלחמה, הוא שהה בבודפשט ממאי 1947. בבוקר חורפי אחד גורי ראה בעיתון באנגלית ידיעה על קרב בהרי חברון בו נפלו 35 לוחמים. בהמשך, נודע לו מי היו הלוחמים שנפלו.
עם שובו לדירה בה התאכסן ישב גורי וכתב קינה על הנופלים, הכתיבה לא הייתה לשביעות רצונו והוא קימט את הנייר וזרק אותו אל התנור. למרבה המזל הנייר נפל לפני התנור, ובערב הבא בעלת הבית מסרה לו את הנייר שחשבה שנפל לו. גורי תיקן את הטיוטה הראשונית ושלח את השיר למשורר אברהם שלונסקי. השיר הוקדש ל'דני וחבריו', על השיר חתום 'ג'ורי בנכר', חיים גורי נקרא בפלמ"ח 'ג'ורי. השיר פורסם בעמוד הראשון של השבועון הספרותי "עתים".
בבית השלישי של השיר, תיאר גורי ששהה באירופה הרחוקה, את התנהלות הקרב כמעט במדויק. את מה שהתגלה רק אחרי מלחמת ששת הימים בתחקיר המפורט 'חזה' גורי ממקום מושבו באירופה.

לא בגדנו. ראה, נשקנו צמוד מרוקן כדורים, אשפתנו ריקה.
הוא זוכר מלותינו עד תם. עוד קניו לוהטים
ודמנו מותז בשבילים שעל שעל.
עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם.
האומנם נאשם אם נותרנו עם ערב מתים
ושפתינו צמודות אל אדמת הסלעים הקשה?
וכך תיאר זאת גורי עצמו בריאיון שערך איתו דר' צבי צמרת:
"חיים, אתה ודאי יודע על המחקר שנעשה אחרי מלחמת ששת הימים על נפילת הל"ה. אתה מכיר את פרטי החקירה, שערך יהושע כהן עם צוות בית ספר שדה כפר עציון, וידוע לך שהם הביאו ארצה את מפקח המשטרה הבריטי, דוגין, שהיה האדם הראשון שאסף את גוויות הל"ה בגבעת הקרב. דוגין סיפר כי מרבית הנופלים היו על ראש הגבעה, מפוזרים אחרי התבצרות להגנה היקפית. כיום אין ספק כי הל"ה נלחמו עד בדור אחרון. איך ידעת, בהיותך בבודפשט, כי השורות 'לא בגדנו. ראה נשקנו צמוד ומרוקן כדורים, אשפתנו ריקה. -- עשינו בכל שנוכל, עד נפל אחרון ולא קם' — היו מדויקות כל כך?
הרי אמרתי לך, כי יש איזה יסוד של טלפאתיה עמוקה בשירים. יש פתאום הרגשה של הזדהות כזאת, כאילו באמת נמצאתי עם האנשים. ואני הרי הכרתי אותם. הל"ה היו מהטובים ביותר. הם היו מהנבחרים. היו ביניהם מן השמן והסולת של היישוב. רבים מהם היו ודאי מגיעים לגדולות ונצורות לו בגרו. ידעתי את כוחם ואת עוצמת רוחם ..."

גורל הגר"א: כמה חודשים לאחר סיומה של מלחמת השחרור החל מבצע שיזם הרב גורן לאיסוף החללים שלא נקברו בקרבות. חללי הגוש, וביניהם לוחמי מחלקת הל"ה הובאו לקבורה בהר הרצל בירושלים. הל"ה זוהו ונקברו בגוש עציון לאחר נפילתם, אך לאחר נפילת הגוש אבדו פרטי הקבורה. הלוחמים נקברו באותו סדר בו היו קבורים בגוש עציון, 23 מהם זוהו, על 12 מהקברים לא צוין שם. בני משפחותיהם של 12 הלוחמים פנו אל רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שהפנה אותם לרב אריה לוין.
בני המשפחות פנו לצדיק הירושלמי בבקשה שיערוך עבורם טקס מסתורי ומיוחד בשם 'גורל הגר"א'. בעזרת הגורל ניתן באמצעות פתיחה אקראית של ספר תנ"ך מיוחד וקישור הפסוקים בעמוד שנפתח לקבל תשובה לשאלות חשובות ומורכבות.
הרב אריה לוין הסכים לערוך עבורם את גורל הגר"א, עיתונאי בשם יצחק דויטש שנכח במקום תיאר את הטקס: "היה זה יום חמישי, שעת לילה. עלו לישיבה אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי אריה, בשכונת "משכנות". בהיכל השרוי בחשיכה הודלקו י"ב נרות, אשר האירו את קיר המזרח, שארון הקודש ניצב לידו. הנוכחים היו: רבי אריה ועמו חתנו, הרב אהרון יעקובוביץ ובנו הרב רפאל בנימין לוין שליט"א. מבין ההורים השכולים נמצאו שנים: מר ראובן מס ומר יצחק דב הכהן פרסיץ הם פתחו באמירת "תהילים"...
"לשם עריכת גורל זה משתמשים לפי המקובל, בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים. ספר תנ"ך עתיק, אשר נדפס באמסטרדם בשנת תס"א מצוי אצל רבי אריה...

"דממת קדש שררה בהיכל. הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה. פתחו את התנ"ך מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד. לאחר כל פתיחה עלעלו שוב דרך עלמא, שבע פעמים, וכך חזרו על המעשה שבע פעמים, וקבעו שלפי אשר יימצא, יקבע של מי הוא קבר פלוני לפני שיסמנו בו את המצבה. וזה הכלל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו.
ומה רבה היתה ההשתוממות, כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה היה "לה' הארץ ומלואה – תבל ויושבי בה". הרי בתחילת הפסוק – ל"ה, וכל אחד מהדפים נושאו – מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל שהתאימו למעמד מיוחד זה. לפי המקובל אם אין בפסוק האחרון דבר הרומז לעניין המבוקש, נוטלים את האות האחרונה, ולפיה מחפשים פסוק המתחיל באותה אות, כדי למצוא את התשובה הדרושה – במפורש או במרומז לענין.
וכדבר הזה חזרו י"א פעמים – שכן לא היה צורך בי"ב, שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע ממילא מיהו הי"ב. והנה, להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את החד החללים, וענינו של כל פסוק ופסוק היה כה הולם, משקף ומתאים, כאילו תוארו באותם הפסוקים ענינא דיומא. זה לאחר זה, כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים שבע – נקבעה זהותם של החללים."
בפרוטוקול שנכתב ע"י הרב אריה לוין ניתן למצוא התאמה מופלאה בין שמות הנופלים לפסוקים שעלו בגורל. בנימין בוגסלבסקי זוהה על ידי הפסוק "וממטה בנימין בגורל". עודד בן ימיני זוהה על ידי הפסוק "הלא בן ימיני". איתן גאון זוהה על ידי הפסוק: "וענה גאון ישראל בפניו" וכו'.
הרב פרנק אישר את הגורל, בני המשפחות קיבלו את הזיהוי, וכך זכו גם 12 הלוחמים האחרונים לכבוד אחרון. "רוכב ערבות ירפא שברי לבבות, יקומו ויחיו ישני עפר בשוב ה' את שבות עמו." חתם רבי אריה לוין את הפרוטוקול.