הל"ה

דני היה מפקד מוערך ומוכשר, סייר מעולה, וכמפקד הגוש לשעבר הכיר היטב את אזור הגוש ודרכי הגישה אליו.
היה ברור שהבריטים לא יהיו מוכנים לקחת חסות על שיירה בה יהיו לוחמים וכלי נשק, ולשיירה ללא ליווי בריטי היה סיכוי קטן מאוד להגיע לגוש בשלום (עד אז נפלו בדרכן לגוש שיירת העשרה ושיירת השניים).
הוחלט שהמחלקה תצא ברגל מירושלים לגוש עציון, המסלול המתוכנן היה ירידה לנחל רפאים מאזור הכפר הערבי מלחה, ולאחר טיפוס לרכס הר גילה (ועקיפת מנזר הכרמיזן) ומעבר בין אל ח'דר לבית ג'אלא, תנועה דרומה על דרך ההר הקדומה עד ליישובי הגוש. חלקו הראשון של המסלול קשה וכולל עליות וירידות ומעבר בסמוך לכפרים ערביים, אך חלקו השני קל בהרבה ולא עובר ליד כפרים ערביים.

בפלמ"ח לא חזרו על אותו ציר תנועה לילה אחר לילה, והיה צורך לבחור מסלול שונה. מס' הצעות עלו (ביניהן: הגעה מכיוון הרודיון ואזור תקוע של היום), בסופו של דבר הוחלט לצאת מהרטוב. המרחק האווירי ממשואות יצחק (היישוב המערבי ביותר בגוש) הוא כ15 ק"מ ופער הגבהים הוא כ650 מ'. אורך המסלול בפועל (כולל עקיפת הכפר דיר אבאן ומשטרת ערטוף) היה כ26 ק"מ, סיירי הפלמ"ח הכירו את הדרך והלכו בה במסעות שנערכו לפני המלחמה.

גורל הגר"א: כמה חודשים לאחר סיומה של מלחמת השחרור החל מבצע שיזם הרב גורן לאיסוף החללים שלא נקברו בקרבות. חללי הגוש, וביניהם לוחמי מחלקת הל"ה הובאו לקבורה בהר הרצל בירושלים. הל"ה זוהו ונקברו בגוש עציון לאחר נפילתם, אך לאחר נפילת הגוש אבדו פרטי הקבורה. הלוחמים נקברו באותו סדר בו היו קבורים בגוש עציון, 23 מהם זוהו, על 12 מהקברים לא צוין שם. בני משפחותיהם של 12 הלוחמים פנו אל רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שהפנה אותם לרב אריה לוין.