דוח מסלול לכיתה ב מעלה עמוס
נקודת התחלה :
נקודת סיום:
אורך המסלול: 2 ק"מ
זמן המסלול: כ-3 שעות
צבע שביל:
נקודות עצירה:
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"הטבע שלי- סלע ומים"
בשנה זו הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על מבנה הנוף של ארץ ישראל ובפרט הרי יהודה (טיול 1) ההרים הסלעים והאבנים בגוש (טיול 2), ויושם דגש על השפעות המסלע המים והטופוגרפיה על ההתיישבות בהר.
איך הולכים?
מבית הספר ניסע למיצד ונרד בכניסה ליישוב. כמה מטרים לפני הכניסה נראה שביל עפר שיורד דרום מערבה (ימינה) ונמשיך איתו עד לצומת שבילים בה נעזוב את שביל הג'יפים הרחב ונפנה מערבה (ימינה) ובצומת שאחריה ׁ(1) שמאלה . נמשיך ישר עם השביל, נחלוף על פני שביל שפונה צפונה (ימינה) (2) ואנחנו נמשיך לכיוון מערב. אחרי כמה מאות מטרים נגיע ל"חורבת זעפרן" (3) משם נפנה לדרום מערב ונלך במגמה מערבית חזרה לכיוון היישוב
נקודות רלוונטיות לאורך המסלול-
בור מים
יש להבחין בין באר מים לבור מים, כי הבאר חפורה לעומק עד למפלס מי התהום והבור הוא מַאֲגָר ולא מעיין שׁוֹפֵעַ. הבור נחצב לצורך אגירת מים (מי גשמים ונֶגֶר), ומעליו הוקם מבנה/מתקן לשאיבה. היה מקובל לחצוב בורות בערים, ביישובים חקלאיים ואף במדבריות (עוזיהו חצב בורות רבים במדבר, כדי להשקות את מקנהו - דברי הימים ב', כ"ו).
ריבוי הבורות והבארות בארץ ישראל מעיד על מיעוט המים באיזור זה. את דפנות הבורות ציפו בטיח ובמלט כדי למנוע חילחול המים מהבור, ונהגו לכסות אותם באבנים גדולות, כמו את הבאר. מעל הבור היו מניחים חוּליה שאמצעיתה נקובה, ודרכה הורידו את הדלי אל הבור, לשאוב ולהעלות את המים.
בדרך כלל היו בורות המים שייכים לאדם מסויים, אך היו גם בורות ציבוריים גדולים.
בור המים או המאגר מנקזים אל תוכם את מי הגשמים בדרכים שונות:
א. בור המים או המאגר נמצאים לרוב באזור הנמוך מסביבתם. מי הגשמים היורדים על הסביבה, ניגרים במורד ונאספים אל תעלות המנקזות את המים אל פתח מתקני האגירה.
ב. הטיה חלקית של מי שיטפונות הזורמים באפיקי נחלים, אל תוך המאגר.
ג. בשטחים עירוניים מי הגשמים נוקזו אל מתקני המים ממשטחי הגגות, החצרות ומשטחי הרחובות אשר היו בדרך כלל מרוצפים.
מי הנגר הנאספים בתעלות, מובלים תחילה אל אגן שיקוע המצוי סמוך לפתח מתקן האגירה. שם שוקע הסחף הגס, והמים הנקיים יחסית ממשיכים בדרכם דרך מעבר צר (שנמצא נמוך מחוליית הבור), אל תוך הבור.
פתגמים שקשורים לבור מים
- אין הבור מתמלא מחולייתו(מסכת סנהדרין, דף ט"ז, ע"א) – הבור אינו יכול להתמלא רק ממי גשמים הנכנסים ישירות אל פתח הבור (האבן הנקובה המונחת על פתח הבור נקראת "חוליה"), אלא אלא הוא מתמלא מכל איזור הניקוז שלו,. הכוונה היא שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו מבלי להזדקק לעזרת אחרים. למשל: "לשם שינוי מבנה הארגון כדאי לגייס מומחים חיצוניים כי אין הבור מתמלא מחולייתו".
- בור סוד שאינו מאבד טיפה – דפנות הבור מצופות בטיח אטים ועל כן המים אינם מחלחלים דרכם. הנמשל: מים משולים לזיכרון או חכמה. על אדם חכם בעל זיכרון טוב ייאמר שהוא כמו בור סוד.
- בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן – אל תהיה כפוי טובה ואל תגמול טובה ברעה כשם שלא מגיע לקירות בור שהרווה אותך להיסדק על ידך.
חורבת זעפרן
יישוב רומי מאוחר, ביזנטי, צלבני, ממלוכי ותורכי. במקום יישוב בדואי.
מזוהה עם באר אספר, בה חנו יונתן הוופסי, שמעון התרסי ויוחנן הגדי, אחיו של יהודה המכבי לפני חידוש המרד בסלאוקים,
בשנת 161 לפסהנ הורג באקחידס שר הצבא היווני את יהודה המקבי בקרב ליד אלעשה מצפון לירושלים. יהודה נקבר סמוך לאביו במודיעין, במותו לא נקבע לו מחליף בהובלת המרד.
באקחידס מנצל את החלל הריק במנהיגות המורדים ותופש חלק מהתומכים במרד "הוא עשה בהם
נקמה ויתעלל בהם"; (חשמונאים א, ט, כו). העם פונה ליונתן אחיו הצעיר של יהודה בבקשה שיוביל
את המרד, יונתן נענה לבקשה.
באקחידס מנסה להרוג את יונתן, ובעקבות זאת יונתן ותומכיו הקרובים נמלטים למדבר תקוע
ומתיישבים ב"באר אספר"
"וּבְהִוָּדַע זֹאת לְיוֹנָתָן וּלְשִׁמְעוֹן אָחִיו וּלְכֹל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִיתּוֹ בָּרְחוּ אֶל מִדְבַּר תְּקוֹעַ וַיַּחֲנוּ עַל מֵי בְּאֵר אַסְפָר." (חשמונאים א', ט' ל"ג)
אשר מזוהה בחורבת זעפרן . הנהגת המרד מנצלת את השנים הבאות להתארגנות מחודשת, אשר במהלכה הם מעבירים ממזרח לים המלח חלק מרכושם.
במהלך השנים הללו נערכת התנגשות אחת בין צבאו של יונתן לצבאו של באקחידס אשר מסתיימת
במכה קשה לצבא באקחידס אך ללא הכרעה . בעקבות קרב זה מבצר באקחידס ישובים רבים
ביהודה: יריחו, עמאוס, בית חורון, בית אל, בית צור ועוד. יוסף בן מתתיהו מוסיף בספר חשמונאים גם את העיר תקוע אשר נמצאת במרחב בו יושב יונתן.
בסוף תקופת ההתארגנות הצבא החשמונאי, כנראה, מתעצם דיו וחוזר לזירת הלחימה מול באקחידס
והמסייעים בידו. המפגש הראשון בין הצבאות הינו בבית-בצי. יונתן ושמעון אחיו מגיעים לעיר בית-
בצי ומשקמים ומבצרים את העיר. באקחידס מזעיק את צבאו וצר על העיר במשך ימים רבים ויכן
מכונות . ע"פ המתואר בספר חשמונאים יונתן מצליח להחלץ מהמצור ופותח חזית נוספת מול שבטי
בדואים שונים, צובר כוח ומגדיל את צבאו בעוד שמעון אחיו ממשיך להגן על העיר בית-בצי.
בשלב זה מתרחש אחד האירועים המפליאים במלחמות בין המצביאים היוונים השונים לבני
חשמונאי. על-פי תיאורו של יוסף בן-מתתיהו יונתן תוקף את הצבא היווני אשר צר על בית-בצי מבחוץ
בעוד אחיו שמעון הנצור יוצא מתוך העיר ותוקף את הצרים מהמעגל הפנימי.
במהלך הקרב באקחידס כועס על המתיונים אשר הסיתוהו לבוא להילחם ביונתן ומחליט להפסיק את המלחמה
ביונתן ולכרות איתו ברית. בעקבות ההסכם ביניהם מקבלת יהודה לראשונה אוטונומיה עצמאית
במכמש אשר מצפון לירושלים.
שרשרת האירועים המתרחשים בספר מדבר יהודה, במרחב העיר בית-לחם מאז מות יהודה בשנת
161 לפס"נ ועד שנת 151 לפסה"נ מביאים בסופו של דבר לעצמאות ראשונית אבל חלקית של
החשמונאים בהסכמה של השלטון היווני!
.באתר יש בור מים יפה עם אבן חוליה עתיקה ושלוש שקתות אבן.
זעפרן הוא אחד השמות הערביים של מיני הכרכום בעלי הצבע הסגול. זאפראן - זהו גם שם התבלין המופק מאבקני פרח הכרכום הנחשב לתבלין היקר בעולם.
מדבר- מקום רעיית צאן
המושג מדבר משמש בפינו היום לתיאור אזורים יבשים , שבהם אין גשמים כלל , או שהם מועטים מאד , ומקורות המים בהם מרוחקים זה מזה ואין בהם כדי לאפשר גידול צמחים אלא במידה מצומצת מאד .
אבל אם נתבונן במקורות נגלה, כי אף על פי שגם בהם ניתן למצוא את המדבר במובן הכללי הזה, במקרים רבים מתייחד המושג הזה לאזור המשמש למרעה .
הרד '' ק (רבי דוד קמחי ) מגדיר את המדבר כך- " ...מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר , בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר . לפיכן אמר "ורעו כבשים כדברם" ( ישעיהו ה , יז ) "כעדר בתוך הדברו" ( מיכה ב , יב )
הגדרה זו מובאת בביאורו של רד"ק לתיאור מנוסתם המבויימת של בני ישראל "דרך המדבר '' בסיפור כיבוש העי ( יהושע ח ).
המדבר- לא צייה ושמה אלא המקום שמדברים את הצאן- מנהיגים אותו (המילה דובר-מנהיג, רועה. הדובר\דבר - מדביר את הצאן אל המדבר)
רועים את הצאן איפה שאין אפשרות לגדל חקלאות. מקום עם מעט משקעים או אזור גשום אבל עם הרבה טרשים שמקשים על החקלאות .
ספר המדבר הוא סף המדבר. ספר הוא גבול. "ספרום" באכדית הן גדרות הצאן. כשהחקלאות הולכת ומידלדלת, וכשיש גדרות צאן – זהו הספר.
חז"ל קבעו שאין לרעות בהמה דקה בארץ הנושבת:
"אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בַּמִּדְבָּר שֶׁבִּיהוּדָה" (בבא קמא עט עמוד ב).
במדבר מדבירים את הצאן. יש עדיין חקלאות, אך רעיית הצאן הופכת משמעותית.
בברכת יעקב לבנו יהודה הוא רומז על המרכיבים החומריים בנחלתו: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב." (בראשית מט יא-יב).
בנחלת יהודה נפגשים החקלאות – הגפן, והמרעה – החלב.
ובאמת במערב גוש עציון מגדלים הרבה כרמים ויש תעשיה של יין. ובמזרח הגוש מגדלים עדרי צאן, ואפילו יש לנו יישוב שנקרא על שם רעיית הצאן- נוקדים- נוקד הוא רועה צאן
(ניתן להרחיב ולדבר על כך שהרבה מאבותינו ומהמנהיגים של העם שלנו היו רועי צאן. האבות, משה רבינו, דוד המלך וכו)
תצפית- הבדל בין שכבות הסלע השונות:
עוד הרבה לפני שהסתובבו כאן בני אדם בעולם, כל הארץ שלנו הייתה מכוסה בים. ובים, כמו כל ים, חיו יצורים ימיים- צדפות, דיונונים, פלנקטונים קטנטנים. אבל מה לעשות, החיות לא שורדות לנצח וכשכל אחת מהחיות האלו מתה, השריון שלה- שעשוי מחומר קשה, נשאר. השריון צלל למעמקים ונדחס יחד עם עוד מיליוני שריונות שצללו קודם ויחד הם נלחצו במשך שנים רבות והפכו לסלע שאנחנו מכירים. אבל מחיות שונות יש סלעים שונים. בהתחלה כנראה היו יותר צדפות והסלע הפך קשה יותר- זה הגיר שאנחנו מכירים. בהמשך היו יותר פלנקטונים שהפכו לסלע רך יותר- הקירטון. כאן אנחנו יכולים ממש מול העיניים לראות את ההבדל הזה- למטה יש את הסלע הקשה יותר, הגיר ולמעלה את הקירטון הרך יותר. אנחנו רואים תהליך של מיליוני שנים ממש ליד הבית.
ליד אחד הסלעים:
כאן אפשר ממש להרגיש את הסלע. לגעת בו. עדיפות לעשות משחק קטן עם סלעים, שירגישו ויחוו את הסלע.
