"כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵש שָכָר לִפְעֻלָּתֵך נְאֻם-ה' וְשָבוּ מֵאֶרֶץ אֹויֵב: וְיֵש-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
(ירמיהו לא, טו-טז)
שלוש פעמים העפילו יהודים בעת האחרונה להר-חברון.הר טרשי, צחיח, עוין, סוער ומושלג קידם את פניהם. שלוש פעמים נעקרו מעל האדמה ושבו ברביעית. כמוהם עם-ישראל בארץ-מולדתו; שלוש פעמים עלה לארץ-ישראל, התמודד מול שפע מגבלותיה, נעקר ממנה ושב ודבק בה ברביעית.
מיני קדם
הר-חברון היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ-ישראל. אבות האומה; אברהם, יצחק ויעקב, עברו בהר בכל מסעיהם בארץ ובחברון קבעו את ביתם. "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים, צעדו אברהם ויצחק בדרכם אל העקידה, בהר-המוריה. מעשה קניין קרקע ראשון בארץ-ישראל, מפורש בהרחבה בבראשית, הלא הוא קניין מערת-המכפלה אשר בחברון לאחוזת קבר. בבית-לחם נקברה רחל אימנו, בה גאל בועז את רות ונשאה לאִשה, ושם נולד דוד בן-ישי מייסד מלכות בית-דוד. בחברון מלך דוד בן-ישי על יהודה, עם איחוד הממלכה כבש את ירושלים וקבעהּ כבירת הנצח של עם-ישראל - עיר הקודש והמקדש.
בעמק-האלה, בין שֹכֹה לעזקה, התרחשה המערכה בה היכה דוד את גולית הפלִשתי. עם פילוג הממלכה, הקים רחבעם רשת ביצורים שסגרה על הר-חברון ממערב, מדרום וממזרח.המבצרים המרכזיים הוקמו על גב ההר: חברון, בית-צור ובית-לחם. בעמק-הברכה התכנס העם לברך את ה' לאחר הניצחון על עמון ומואב במדבר תקוע. בתקוע - עיר שנוסדה ע"י בני שבט יהודה בעת ההתנחלות - נולד וגדל עמוס הנביא.
הר-חברון היה לִבה של נחלת שבט יהודה - בחיר שבטי ישראל. רבים מיישובי ההר בימינו שומרים על שמותיהם הקדומים, כאלה הם: כרמל ומעון, זיף ויוטא, אשתמוע ודביר, גדור ובית-צור, פעור ועיטם, בית-לחם ותקוע, בית-זכריה וביתר. היישוב היהודי באיזורנו התקיים שנים רבות לאחר גלות שבטי ממלכת-ישראל לאשור. את שמו של שבט יהודה, שאנשיו חיו בהר-חברון, נושאים אנו, בני העם היהודי עד היום.הם הם אבותינו, ואנו צאצאיהם-יורשיהם.
רבים משבי-ציון, עולי בבל שעלו ארצה בעת שיבת-ציון, בתקופת עזרא ונחמיה, קוממו יישובים מהם הוגלו הם ואבותיהם. עיקרו של היישוב היהודי השתרע באותם ימים מבית-אל בארץ .jpg "הר חברון - מבט ממצפה עוז")
בנימין ועד בית-צור במבואות חברון.פחוות "יַהַד" היה שם האיזור בעת ההיא, וממנה צמחה ממלכת החשמונאים. קרבות המקבים להגנת ירושלים מדרום, התנהלו בבית-צור ובבית-זכריה, אשר בלב גוש-עציון. בקרב בית-זכריה נעשה מאמץ עליון למנוע את הסורים-היוונים (הסלבקים) מלפרוץ לירושלים. אלעזר חורן, אחי יהודה, מסר נפשו במותתו את הפיל הסלבקי,הפיל קרס ומחץ למוות את אלעזר.
המערכה האחרונה על עצמאותו הלאומית של עם-ישראל בארץ-ישראל בעת העתיקה, התחוללה באיזורנו.הרודיון, ערביה (ערוּב) וביתר - מעוזים ראשיים של מורדי בר-כוכבא, בהר-חברון הם, ומערות המִסתור של המורדים בשיפוליו. עם חורבן היישוב היהודי בהר-חברון, אֹבדן העצמאות הלאומית, מונים אנו את שנות הגלות הממושכת. בדרום הר-חברון המשיך להתקיים יישוב יהודי פורח עוד שנים רבות. אגדות רבות קושרות את מקום לידתו של המשיח עם אתרים באיזורנו: מגדל-עדר, בירת ערבה דבית-לחם יהודה, ועוד.
הר-חברון הינו ערש האומה העברית, במה להתרחשויות רבות וחשובות בדברי ימי עמנו, מאורעות שטבעו חותם על העם היהודי לדורותיו. אין פלא, איפוא, שיהודים שאפו בכל לִבם לשוב וליישב חבל ארץ זה, עם חידוש היישוב היהודי בארץ.פעם אחר פעם קמו יהודים שנטלו על עצמם לקשר ולגשר בין עיר-הקודש לעיר-האבות, בין ירושלים - לחברון.
שלבי התיישבות בהר
בשנת תרפ"ז (1927) עלתה לאיזור קבוצת יהודים חרדים מירושלים והקימה יישוב בשם מגדל-עדר, על פי הפסוק: "וַיִּסַּע יִשְרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה למִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה כ).הוגה הרעיון, הדמות המרכזית בחברת "זיכרון-דוד" שייסדה את היישוב, היה מר יצחק גרינוולד - תלמיד חכם בעל חזון.יעקב רוזנבלום שחי במקום עם משפחתו, היה הדמות המרכזית ביישוב.
במשך שנתיים פִּתחו יישוב חקלאי שעתיד 
היה להתבסס על מטעים ומשק חלב. בשנת תרפ"ט (1929), בימי מאורעות-הדמים שגרמו לחורבן קהילת חברון, חרב היישוב בידי הערבים ותושביו נאלצו להימלט לירושלים.
בשנת תרצ"ה (1935) עלו לכאן בשנית לחדש את הישוב.חברת "אל-ההר" רכשה שטחי קרקע, שוב פותח משק חקלאי. המקום נקרא כפר-עציון על שם מייסדו, מר שמואל צבי הולצמן,פרדסן חלוץ רב-השראה מרחובות. הוא ראה בחזונו איזור מטעים וקייט מפותח והשקיע בדבר את מרבית הונו. בין המתיישבים; אנשי "השומר", עולים מכורדיסטאן ופועלים מהמושבות.
לכבוד חברת "אל ההר" שלו'אברהם יצחק הכהן קוק
לידי האדונים הנכבדיםהרב הראשי מר הולצמן ומר זקס נ"ילארץ-ישראל ירושלים
הגיעה לי הידיעה על דרך מפעלם החשוב בהקמת כפר-עציון בתור חטיבה וסמל להשאיפה הנכונה מאוד, להתקדמותנו בהישוב ההררי וביחוד לקבוע מהלך ישוב בין ירושלים וחברון הערים שעיני ישראל ולבותיהם אליהן נשואות מקדם מאז.
גדולה היא ציפייתי שהישוב ההררי הזה יתרחב והבנים אשר יתקבצו בנקודות החביבות הללו יהיו מסמלים את מהלך חייהם ברוח ישראל ותורתו ויהיו לנו לאות ולמופת להצלחת מצעדנו בכל עסקי בנין הארץ ותחית האומה, עלו והצליחו וצור-ישראל יהיה מעוזכם ומלמדכם סלה.
אחיכם הנאמן המייחל לישועת
עמנו וארצנו לעד.
א.י.ה. קוק
ט"ז טבת תרצ"ד
בשנת תרצ"ו (1936), בימי מאורעות הדמים, התנכלו הפורעים הערביים גם ליישוב הצעיר. הקהילה היהודית המשתקמת בחברון פונתה לירושלים. מתיישבי כפר-עציון נאלצו לנטוש את היישובולהותיר את המבנים והמשק בידי פורעים ערבים שהרסו והשחיתו כל מה שנבנה.
התביעה לגאול את ההר מחרפת שִממונו, להחזיר להר-חברון את צביונו היהודי כפי שהיה בעבר הרחוק - לא פסקה.משימת חידוש היישוב היהודי בעציון, הוטלה על אנשי "קבוצת אברהם" של הפוהמ"ז. וותיקי תנועת השומר-הדתי ובני-עקיבא בפולין, שעלו לארץ והקימו קבוצת הכשרה להתיישבות סמוך למושב הדתי כפר-פינס. מרבית חברי הקבוצה עלו מפולין בימי השלטון הנאצי בגרמניה. רבים מהם העפילו באניות מעפילים , בעוד בני-משפחותיהם הושמדו. לאחר דיונים רבים ולבטים פנימיים, שהתנהלו בעצם ימי השואה הנוראה באירופה, הכריעה הקבוצה על נכונותה להיענות לתביעת המוסדות המיישבים, לעלות להר חרף הקשיים הצפויים, שלא נעלמו מעיניהם. הנימוקים העיקריים להחלטה היו; החשיבות בחידוש היישוב היהודי בהר-חברון, ההכרה בערכה החלוצי-ציוני של המשימה היישובית בחבל-ארץ יהודי זה, הרצון העז לגאול אדמות יהודיות שנקנו בהר בעבר, והתעורר החשש כי הן עלולות לשוב לידיים ערביות, והשאיפה לפתוח איזור התיישבותי חדש לקליטת פליטי השואה מאירופה.
ביום כ"ה בניסן תש"ג (30.4.1943) עלו אנשי "קבוצת אברהם" ועמם אנשי הפלמ"ח בשלישית אל ההר, וייסדו את הקיבוץ-הדתי כפר-עציון.
נוסף לערך ההיסטורי שביישוב האיזור מחדש, הייתה לכך חשיבות מדינית רבה.עוד בימי תל-חי נקבע הקו הציוני-המדיני: במקום בו תחרוץ המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם ייקבע גבול המדינה היהודית. תל-חי וחניתה הוכיחו זאת במאבק על גבולות הגליל. יישובי חומה-ומגדל קבעו את גבולות עמק בית-שאן והגליל המערבי; גוש-עציון עתיד היה, באותה דרך, לצרף את הר-חברון, הזרוּע כפרים ערבים עוינים, אל תחומי מדינת-ישראל העתידה לקום.
מגילת הנטיעה
בעזהי"ת, קבוצת-אברהם - כפר-עציון, כ"ו בשבט תש"ד.
בעשרים ושישה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת-העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו לכפר-עציון ניגשים אנו, חברי קבוצת-אברהם של הפועל-המזרחי, לנטוע עצי-פרי ועצי-יער בכפר-עציון, לקיים את צו התורה 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם...', 'לא תהו בראה לשבת יצרה'.
בזמן שנחלי-דםשל אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי-יהודה, כי בנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו.תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בניכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.
העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל לדרכנו כחלוצי האומה, אות-ברית עם אדמת המולדת - 'כי האדם עץ השדה'. השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה;בבניין, בנטיעה ובעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל-על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת-חיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה-ועבודה.
מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרינת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשִממונם. עם עלייתנו לכפר-עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים, ועד כי נכסה אותם במעטה עצי-פרי ועצי-יער אשר ירונו את שירת התחייה. לקיים מה שנאמר - 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְֹאוּ לְעַמִי יִשְרָאֵל ...וְנֶעֶבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל-בֵּית יִשְרָאֵל כֻּלֹּה וְנוֹשְבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה' (יחזקאל לו ח-י).
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
שלום קרניאל (הי"ד).
(תפילת אנשי-ההרים - תש"ג (1943)
אט אט ובמאמץ רב התגברו אנשי כפר-עציון על ההר הטרשי ועל בעיות הפרנסה הקשות בפניהן הועמדו, עם עלותם להר. נחצבו בריכות-מים, נִבנו טראסות חקלאיות, נִטעו מטעים, הוקמו ענפי חי - רפת ולול, הוכשר בית-הבראה ומרגוע, נעשו הכנות להקמת מפעל תעשייתי למכניקה-עדינה, ולהפעלת מחצבה. חיי תרבות תורנית וכללית עשירים התנהלו בבניין "נווה-עובדיה" שהיה המרכז התרבותי-דתי, שנקרא על שמו של מנהיג השומר-הדתי בפולין הד"ר אברהם עובדיה גוטסדינר.
הרצון להרחיב את ההתיישבות היהודית, לגאול את אדמות ההר מחורבנן ואת קבוצת כפר-עציון מבדידותה, והסכנה הביטחונית שבקיום יישוב יהודי בודד בלב איזור ערבי פרוע ועויין, הביאו להקמת שלושה יישובים נוספים: משואות-יצחק - כ"ח במרחשוון תש"ו (4.11.1945), הוקם על-ידי גרעין בני-עקיבא, פליטי "השואה" ממזרח-אירופה; עין-צורים - כ"ז בתשרי תש"ז (22.10.1946), הוקם על-ידי ילידי הארץ, חברי גרעין בני-עקיבא, שהיו מראשוני המתיישבים בביריה שבהרי הגליל-העליון - שניהם קיבוצים-דתיים. ואחרון, רבדים - עלה לקרקע כ"א בשבט תש"ז (11.2.1947), הוקם על-ידי גרעין מסלע, של השומר-הצעיר, הקיבוץ-הארצי.
בעקבות כפר-עציון הלכו שאר היישובים שעסקו בפיתוח משק מטעים על-ידי הכשרת קרקע קשה ומפרכת, הקמת ענפי חי, הכשרה להקמת מפעלים תעשייתיים, ובמקביל פיתוח חיי-תרבות וחברה עשירים ותוססים. בקבוצות נקלטו ילידי הארץ ועולים-חדשים מפליטי מחנות-ההשמדה, המשקים התרחבו והתבססו ואיתם האיזור כולו. גוש-עציון היה למרחב יהודי פורח ומשגשג, צופה בתקווה ובאמונה אל פני העתיד המלבב.
בראשית שנת תש"ח (10.1947) מנה גוש-עציון כ450- נפש:
כפר-עציון - 163 חברים, 57 ילדים.
משואות-יצחק - 111 חברים, 12 ילדים.
עין-צורים - 55 חברים.
רבדים - 80 חברים.
גוש-עציון השתרע על-פני שטח קרקע של כ20- אלף דונם, מחציתם בבעלות יהודית. מרבית הקרקעות שנמצאו בידי היהודים היו קרקעות זיבוריות, שכן את הקרקעות המשובחות המעטות באיזור, לאנאותו הערבים למכור.נעשו הכנות להקמת מפעלים תעשייתיים משותפים ליישובי גוש-עציון והכנות לעליית נקודת-התיישבות חמישית באיזור.
מגילת העלייה לרבדים
הקשיבי נאחלין, הקשיבי לקול בנייך! הן באנו עדייך היום לבנות בך מולדת ובית. עת מחופינו עוד אמש גורשו אחים נרדפים, אך תמול על שערייך הִתדפקו מאות ידים, מאות עיינים נִשאו אלייך. מאות לבבות נשברו בחופייך.'מנגד תראה את הארץ', זה צו השלטון המתנכר.מנגד תראה ואליה לא תבוא!
לא יוכלו לנו גירושים וגזירות חנק.עם רדוף על צוואר ימצא את דרכו על אף הנחשולים העומדים לבלעו. עם זקוק למולדת. שִמְמת הארץ, רק ידינו תפרינה אותך - זה הכוח האדיר שעמד לנו במפעלינו.
נאחלין, קבלינו לחיקך כאֵם, כי שבנו אלייך בנייך למצוא בך מולדת ומשכן.
מהרי-יהודה קוראים 'שומרים-צעירים' לנוער העברי באשר הוא שם: זאת הדרך בה ללכת, ללכת עד תום!
מלחמת-השחרור קטעה את כל התוכניות, היא שִנתה בהינף אחד את פני הדברים. באחת נשמעו החקלאים-החלוצים לצו השעה: "כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים" (יואל ד י), לא מרצון אלא בכורח הנסיבות היו ללוחמים.
