מבוא
ב־ 12 במאי 1948 החל הקרב האחרון על גוש עציון. לאחר יום וחצי של קרבות הצליח
הלגיון הערבי לפרוץ את שערי כפר עציון, הקיבוץ הגדול ביישובי הגוש. 156 איש, בהם
אנשי כוחות ההגנה וארבעת קיבוצי גוש עציון, נהרגו בקרב בן היומיים, אחד הקרבות
הקשים ביותר בכל מלחמת העצמאות. חלק הארי של הנפגעים הגיע מקרב תושבי כפר
עציון, שספג שמונים וחמישה הרוגים בכלל הקרבות במלחמה, רובם המכריע בקרב זה. רק
לאחר ששקע האבק מעל זירת המערכה התבררו לשאר אנשי הקיבוץ, שרובם שהו באותה
העת במנזר רטיסבון שבירושלים, הממדים העצומים של ההרג. בירושלים נותרו חמישים
ואחד מבוגרים, מתוכם שלושים ושלוש אלמנות ואלמן, ושבעים ילדים – מתוכם ארבעים
ושישה יתומים. האסון היה עצום, והיה חריג אף בקנה המידה של מלחמת העצמאות.
כמחצית מתושביו הבוגרים והרוב המכריע של גברי הקיבוץ נהרגו בקרבות )חגבי תש"ס:
53-52 (. במשך ארבע השנים הבאות ) 1952-1948 ( התגוררו אנשי כפר עציון שנותרו
לפליטה בגבעת עלייה שביפו, שם התנהלו בתנאי שיתוף־קיבוצי מלאים.
