מקובל להניח שהפער בין השומר הצעיר לבני עקיבא, בין הקיבוץ הארצי לקיבוץ הדתי,
עמוק ורחב באופן שמקשה לגשר על התהום, לחבר בין הפלגים וליצור שיתופי פעולה.
זאת עקב השקפות העולם ומסכת הערכים המניעים את שתי התנועות. שתיהן מעוגנות
בשורשים רעיוניים ובהוויות תרבותיות שונות. בכוונתי להאיר במאמר זה תמונה אחרת
– שתי תנועות שמאפיינים אותן יותר חיבורים מפירודים, יותר צירופים ושיתופים מאשר
פיצולים ופילוגים. שתיהן תרמו רבות לבניין הארץ ולביסוס המפעל הציוני. ביטויים לכך
אפשר לראות לאורכה ולרוחבה של הארץ, לדמות העם, המדינה והחֶבְרה ולצביונם בימינו.
עם זאת, אין בכך כדי לטשטש את המחלוקות ולעמעם את הגוונים הייחודיים שנושאת כל
אחת מהן. לעיתים נעוץ השוני בפערי שפה, בפרשנות שונה לאותם מונחים לשוניים. שתי
התנועות – השומר הצעיר ובני עקיבא – עברו בעשרות השנים האחרונות תהליכי שינוי
ניכרים במסרים הרעיוניים ובדגשים החינוכיים. הזמן שחלף ממועד התרחשות האירועים
ועד כתיבתם כאן עשוי להעניק להם פרספקטיבה שונה...
