מרשם ירושלמי מימי הבינייםלבושם מקידה שעירהאלרון זבטני וזהר עמרמבואבמשך אלפי שנים למד האדם לנצל את הטבע סביבו על כל רבדיו - החי, הצומח והדומם. ידע רב שנרכש עם השנים תועד בחלקו בספרות, אך הוא אינו ידוע לכול. במאמר זה מוצג ומשוחזר השימוש שנעשה בפרחי קידה שעירה )villosa Calicotome )לצורך הפקת שמן ריחני לפי מרשם ירושלמי מהמאה הי' לסה"נ. מחקר זה הוא המשך ישיר של סדרת מחקרים העוסקים בניצול האדם את הצמחים השונים במרחב הארץ ישראלי, ובהם לוטם שעיר )creticus Cistus), מיני אלות ).sp Pistacia), לבנה רפואי )officinalis Styrax), זקום מצרי )aegyptiaca Balanites )ומורינגה רותמית )peregrina Moringa( )עמר ושמיר 2013; עמר תשע"ז; תשע"ח; עמר וזבטני תשפ"א ]א[; תשפ"א ]ב[; תשפ"ב(
אמבטיות בהט מהרודיון ומקיפרוס - זיהוי מקור בהט־קלציט ממחצבות בארץ ישראל ובמצריםאילה עמיר, עמוס פרומקין, בועז זיסו, אהרון מאיר,גיל גובס ואמנון אלבקהקדמההורדוס 'הגדול' היה ידוע במפעלי הבנייה האדירים ובשילוב אלמנטים מהתרבות הרומית בפרויקטים האדריכליים שלו. הוא בנה מבצרים, ארמונות וערים שלמות ביהודה, כמו: מצדה, יריחו, קיפרוס, קיסריה, ירושלים והרודיון. מעטים האנשים שהיו כה משפיעים בשינוי התרבות החומרית של זמנם כפי שהוא היה. למעשה, הוא הציג מגמות חדשות כמעט בכל היבט של החיים ביהודה, כפי שתועד באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים )2014 Burrell). הגילוי המרגש של קבר הורדוס בהרודיון, דרומית־מזרחית לירושלים, 1 עורר עניין חדש בחייו ובמותו. אמנם פעילותו הציבורית של הורדוס ידועה, אך העדויות הארכיאולוגיות המספקות מידע על חייו ועל חפציו האישיים מועטות מאוד.
תצפיות ירושלים תש"חמשה ארנוולדמבואירושלים בתקופה שלפני מלחמת העצמאות הייתה עיר מעורבת, שבה גרו ועבדו יהודים וערבים זה לצד זה. רוב תושבי העיר היו יהודים, אך הם היו מפוצלים ומפוזרים בשכונות שונות, שחלקן היו ברמות שונות של מצור ונתק בגלל שכונות ערביות שחצצו ביניהן או שלטו על הדרך אליהן. הקשר עם שכונות אלה התנהל בשיירות מאובטחות. האזורים הצבאיים הבריטים ביתרו את העיר, הקשו על התנועה בתוכה ופגעו ברצף קווי ההגנה. יישובי הפריפריה סביב ירושלים, שהיו באחריות מפקדת מחוז ירושלים - ים המלח במזרח, גוש עציון בדרום, שער הגיא והר טוב במערב ונווה יעקב ועטרות בצפון - היו מנותקים ברובם. ירושלים הנצורה, והמנותקת בעצמה, הייתה העורף שלהם והאחראית על הקשר איתם ועל הטיפול בכל צורכיהם, דבר שהביא לפיצול נוסף של הכוח הצבאי והקשה על השליטה בשטח
"מעט הוא מה שנשתנה שמם" )אשתורי הפרחי( - קריאה מחודשת באוסטרקונים חדשים–ישנים מפסגת זאב ובשמות מקומות במזרח בנימיןאסתר אשל, חגי משגב, דורון שר אבי, אלי שוקרון ואלגרה סבריאגומאמר זה עוסק בארבע כתובות ארמיות שהתגלו בחפירות חווה חקלאית בפסגת זאב. שלוש הכתובות הראשונות מתוארכות לפי מקום מציאתן לתקופה החשמונאית, והרביעית לתקופה ההרודיאנית. כתובות א-ב הן מקוטעות ובעלות תוכן דומה – הן מזכירות שמות פרטיים, כמה אתרים וכמויות של סחורה. את האתרים אפשר לזהות באזור החווה, במרחק של עד 4 ק"מ ממנה, והם: גבע, גלגול, צלע, נטופה וקיקלה.
גבעת הקרב של הל"ה - מבט ארכיאולוגירפאל י' לואיס ואיל מרקוהקדמה"...עוד נשוב, נחזור כפרחים אדומים תכירנו מיד, זו 'מחלקת ההר' האילמת אז נפרח. עת תידום בהרים זעקת ירייה אחרונה" (חיים גורי, "הנה מוטלות גופותינו").אף שחלפו 75 שנים מליל ויום הקרב (ד'–ה' בשבט תש"ח, ה־15 וה־16 בינואר 1948), לעיתים נדמה כי עוד אפשר לשמוע את הדי יריית הקרב האחרונה מתגלגלים במורדות הרי יהודה אל עבר עמק האלה. כמו הד הירייה, גם זיכרון מורשתם של ל"ה הלוחמים שנהרגו בדרך לגוש עציון הנצור טבוע עמוק בתודעה הישראלית. בשל עבודות פיתוח הנערכות בסביבת הגבעה ובשל ליקוט ממצאים כמזכרות בידי מטיילים (שלא בכוונת זדון), העדות הארכיאולוגית של פרשת הל"ה הולכת ונעלמת.
בין מצדה לשער הגיא -כתובות חניכי תנועות הנוער ולוחמי הפלמ"ח בתקופת המנדט ומשמעותןרעות יהודאיהקדמההמונח 'גרפיטי' שאול מהשפה האנגלית, אך מקורו במושג האיטלקי 'graffiti', שהוא צורת הריבוי של המילה graffito, שמשמעותה שריטה או חריטה קטנה. ואכן, בעבר במרבית המקרים הכתובות או הסימנים נשרטו על הקיר. על אף שזו הייתה הדרך הנפוצה, היו דרכים נוספות לסימון גרפיטי, ובהן שימוש בפחם, בדיו או בצבע (Taylor and Baird2012:4-17). בטרמינולוגיה העכשווית שלו המושג מייצג כתובות, סיסמאות וציורים המצויים במרחב הציבורי ומבקשים להעביר ביקורת או תוכן חברתי, פוליטי והומוריסטי, ולעיתים משמשים לביטוי עצמי (טיזננקו :2018 14–19). חשוב לציין שבעת העתיקה גרפיטי היה דבר שכיח ומקובל, ולא נתפס כמעשה חתרני או כהשחתה (אקר :2015 6–11). שלילת התופעה וביקורת כלפיה התעצבו רק בתקופות מאוחרות יותר.
האלף השני לפני הספירה בתל עזקה: סיכום התוצאות של עשר עונות חפירההלנה רוט, סבינה קליימן ועודד ליפשיץמבואתל עזקה (תל זכריה) נמצא כ־6 ק"מ דרומית לבית שמש, בקצה הצפוני של רכס עזקה־גודד, שחוצץ בין השפלה הנמוכה במערב ובין השפלה הגבוהה במזרח (איור 1). התל מתנשא לגובה של כ־127 מ' מעל נחל האלה (ואדי אל־עג'ור) שמוצאו במזרח, ובדרכו אל הים הוא מקיף את האתר ממזרח, מצפון וממערב. גודלו של התל (כ־45 דונם בעיר העליונה ועוד כ־13 דונם בעיר התחתית) ומיקומו המרכזי הפכו אותו לאתר גבול מרכזי לאורך תקופות רבות – הוא חצץ בין הישויות הפוליטיות שבאזור החוף ומערב השפלה ובין אתרי השפלה הגבוהה וההר (ליפשיץ, גדות ואומינג 2017).
מקומו של משמר הגבול (מג"ב) במאבק בהסתננות בפרוזדור ירושלים 1956-1953יוסף אוחיוןהקדמהבתום מלחמת העצמאות נדרשה מדינת ישראל להתמודד עם בעיות ביטחון שוטף קשות ומורכבות בגבולותיה, שלאורכם התקיימה הסתננות נרחבת של פליטים ערבים משטחן של מדינות ערב השכנות לתחומי ישראל. ההסתננות נועדה בתחילה לצורך שיבה למקום המגורים, לביקור קרובי משפחה, לאיסוף יבול ורכוש נטוש, להברחות, לגניבות ולביצוע מעשי שוד. במהלך השנים ההסתננות הפכה לאלימה יותר, והשתתפו בה גם כנופיות חמושות וארגונים בעלי סממנים צבאיים שהסתננו לישראל למטרות רצח, חבלה, התקפות ירי, חטיפות ופעולות נקם (מוריס :1996 50–61).
'שובי אל עריך אלה': ההתיישבות הישראלית המחודשת בשנים 1973-1967 באתרי התיישבות שנעזבו במלחמת העצמאותנדב פרנקלמבואהאתוס ההתיישבותי־ביטחוני הציוני החל להתגבש בעת הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל. עם ראשיתו של המרד הערבי (1936–1939) והדיונים בוועדת פיל (Commission Peel), שהפכו את האפשרות של חלוקת הארץ למוחשית, החל האתוס להשפיע בפועל על מדיניות הקמת היישובים בסְ פר של המוסדות הציוניים. מטרתה של ההתיישבות בסְ פר הייתה להבטיח את הביטחון בגבולות ולהעמיק את השליטה הטריטוריאלית בשטחים מסוימים, כדי להכליל אותם בשטח הישות היהודית העתידית (שפירא :1993 141–155; אורן תשל"ח: 9–12)
